ענף הלול בבריטניה הצליח להפחית ב-75% את השימוש באנטיביוטיקה – כך עולה מ- ”דוח האנטיביוטיקה” של מועצת הלול בממלכה. איך יישמו הבריטים את מדיניות האחריות האנטי-מיקרוביאלית?
מאת: דני בלר
צילום המחשה: אנטיביוטיקה במשק החי
(קרדיט: Image by Mirko Sajkov from Pixabay)
הישג לענף הלול בבריטניה: היקף השימוש באנטיביוטיקה בגידול עופות הופחת בלמעלה מ-75% בשבע השנים האחרונות – כך עולה מממצאי דו”ח האנטיביוטיקה החדש של מועצת הלול הבריטית. מאחורי ההישג עומדת מדיניות ברורה, על פיה הוגברה האחריות האנטי – מיקרוביאלית במשק החי.
הדו”ח מסכם את ממצאי 12 החודשים האחרונים ומדגיש את החשיבות בשמירת רווחת העופות והשימוש האחראי באנטיביוטיקה בענף הלול. במועצת הלול הבריטית פועלת ”הנהגת האנטיביוטיקה” (BPC Antibiotic Stewardship), שתפקידה לפקח על השימוש באנטיביוטיקה בענף ומציאת דרכים להפחית את השימוש, לעשות שימוש אחראי בתרופות למנוע תחלואה על ידי קיימות וטיפול נכונים בכל שרשרת האספקה.
בשר העוף הינו הבשר הנצרך ביותר בבריטניה. למרות השאיפה להפחית למינימום ההכרחי את השימוש באנטיביוטיקה, מגדלים ו-ווטרינרים זקוקים לאנטיביוטיקה בארגז הכלים שלהם, כדי להגן על בריאותם ורווחתם של עופות המשק. ענף הלול בבריטניה התחייב להפחית את השימוש באנטיביוטיקה, על מנת לשמר לשמור על יעילות האנטיביוטיקה לדורות הבאים. מגדלי הפטמים בבריטניה הפסיקו את כל הטיפולים המונעים באנטיביוטיקה וזו רק בבחינת “מוצא אחרון” עבור פטמים, מטילות והודים.
החשש הגדול: התפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה – בשל השימוש במשק החי
העולם מנהל קרב מאסף כנגד השימוש הנרחב באנטיביוטיקה – ברפואה בכלל ובמשק החי בפרט. כבר כיום ישנם סוגי חיידקים שפתחו עמידות גבוהה לאנטיביוטיקה והטיפול בהם נעשה בתרופות שהן ”מוצא אחרון”. לפני 20 ו-40 שנה, היו מי שאפילו נטלו אנטיביוטיקה על דעת עצמם, לרוב שלא לצורך. בפעם הבאה שהם נזקקו שוב לתרופה, הם גילו שהיא פחות יעילה ומשך התחלואה עלה.
אבל האנטיביוטיקה הגיעה לצרכנים לא רק בצריכה ישירה: ארגוני סביבה ורשויות בריאות מצאו כי היא מחלחלת לסביבה – והחלו להגביל את השימוש בה ביתר שאת.
לשימוש באנטיביוטיקה יש רקע היסטורי – כלכלי: בשנות הארבעים של המאה העשרים, מדענים גילו כי תוספת אנטיביוטיקה למזון בעלי החיים מעלה את קצב הגדילה שלהם, ומאפשרת לצופף יותר בעלי חיים בשטח נתון ללא העלייה הנוספת בתחלואה ותמותה שהייתה נגרמת עקב כך.
בשנת 1951 אישרה לראשונה רשות המזון והתרופות של ארצות הברית מתן קבוע של פניצלין וכלורטטרציקלין לבעלי חיים באמצעות המזון שהם צורכים. פרקטיקה זו הפכה מקובלת מאז בעולם בכל סוגי תעשיות המזון מן החי, כולל תעשיית הדגים. בעלי החיים החלו מקבלים אנטיביוטיקה באופן קבוע במינון נמוך תת-תרפויטי בתור זרז גדילה. בנוסף, הונהג מתן אנטיביוטיקה כתרופה מונעת במינון רגיל במצבי סיכון מיוחדים כמו גיל הינקות, או כאשר מתגלים תסמיני מחלה אצל בעל חיים בודד וכל הפרטים מקבלים אנטיביוטיקה. מרבית האנטיביוטיקה המיוצרת בעולם מיועדת לתעשיית בעלי החיים, ב-2010 80% מהאנטיביוטיקה בארצות הברית הייתה לשימוש תעשייה זו.
אולם עם השנים התגלה החיסרון שבשיטה זו: אנשי רפואת בעלי חיים גילו כי סביבה בה אנטיביוטיקה מסוג כלשהו ניתנת במינון נמוך לאורך זמן לפרטים רבים יוצרת לחץ ברירתי (evolutionary pressure) להתפתחות זני חיידקים עמידים לאותו סוג אנטיביוטיקה.
מגמות השימוש באנטיביוטיקה בבריטניה
(צילום מתוך הדוח של The British Poultry Council’s Antibiotic Stewardship)
נמצא כי תכונת העמידות לאנטיביוטיקה עוברת מחיידק לחיידק לא רק על ידי התחלקות אלא גם בהעברה גנטית אופקית, במנגנון זה גן שמעניק עמידות לאנטיביוטיקה מסוימת, עלול לעבור מחיידק ממין אחד לחיידק ממין אחר ולהקנות לו את אותה עמידות. חיידקים עמידים או גנים של עמידות, יכולים לעבור לחיות אחרות או לאדם על ידי מגע ישיר עם החיות שבתעשייה, מוצרי מזון מחיות אלה, ודרך השפכים של מתקני התעשייה או שדות המדושנים בזבל מתעשייה זו.
ממצא זה הדליק נורא אדומה ברשויות הבריאות מסביב לעולם. החל מסוף שנות השישים של המאה שעברה נעשו מחקרים רבים, בעיקר באירופה, על השפעת זרזי גדילה אנטיביוטיים על התפתחות עמידות. נמצא ריכוז גבוה של חיידקים עמידים בבעלי החיים, בפלורה – דהיינו במושבות החיידקים הטבעיות – במעי של עובדי מתקני התעשייה, בני משפחותיהם ואנשים שגרים בסמיכות לשדות שמדושנים בזבל מהתעשייה.
כמו כן, בארצות הברית נעשה מחקר על גנטמיצין, שהינה האנטיביוטיקה הנפוצה ביותר שם בלולי פטם. על פי המחקר, בקרב עובדי תעשיית העוף הסיכוי להימצאות Escherichia coli עמיד לגנטמיצין גבוה פי 32 מאשר באוכלוסייה הכללית. יתרה מזאת, עובדי תעשייה זו נמצאו בסיכון גבוה בהרבה להימצאות חיידקים עמידים לטווח רחב של אנטיביוטיקה.
התפתחויות העשור האחרון בתחומי הזנת בעלי חיים ורווחתם, מאפשרים להפחית את השימוש באנטיביוטיקה באופן ניכר. בין היתר, ישנה התקדמות גדולה בשיפור ספיגת המזון, בריאות המעי ותוספי מזון לעופות משק. במקביל, הטיפול במזיקים, דוגמת הקרדית האדומה, נעשה יותר באמצעים טבעיים ופחות בכימיקלים. גם המעבר ללולי חופש תורם לבריאותם של בעלי החיים.
צריכת בשר העופות וביצים נמצאת בעליה תלולה בעולם. מצד אחד, זהו חלבון זמין, לא יקר ובריא. מצד שני, כל העוסקים במלאכה מבינים כי ללא קיימות – הענף עלול להיקלע למשבר בעשורים הקרובים.
