מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון, אורן לביא, בראיון מיוחד ל"משק העופות": על חוסן ענף הלול במלחמת חרבות ברזל, ההתמודדות עם האתגרים הביטחוניים והרגולטוריים, והתכנית הלאומית לביטחון מזון 2050.
דני בלר
מאז מינויו בפברואר 2023 למנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, הוביל אורן לביא מהלכים אסטרטגיים ששינו את פני החקלאות הישראלית. שנה לאחר מכן, החליטה הממשלה לשנות את שמו של המשרד ל'משרד החקלאות וביטחון המזון' – החלטה המשקפת את צמצום סמכויות המשרד בתחום פיתוח הכפר, לצד ההכרה הגוברת בחשיבותו של ביטחון המזון הלאומי. תחת הנהגתו הוקם בשנת 2024 מינהל ביטחון המזון, בראשות יובל ליפקין, שמטרתו להבטיח את רציפות אספקת המזון הטרי לאזרחי ישראל.
מלחמת חרבות ברזל, שפרצה ב-7.10, העמידה במבחן את החקלאות הישראלית ואת ענף הלול בפרט. לביא, בהנחיית השר אבי דיכטר, הוביל מהלכים חסרי תקדים לשמירה על יציבות הייצור המקומי. בין היתר גובשה החלטת ממשלה להמיר מכסות עובדים פלסטינים במכסות לעובדים זרים, ובמהלך 2024 הורחבה המכסה ב-20 אלף היתרים נוספים, כך שהגיעה ל-70 אלף עובדים זרים. לראשונה הוקצו עובדים ייעודיים גם לבתי אריזה חקלאיים, למחסני לולים ולענפי משנה נוספים – מהלך שבלם את הסכנה המיידית לשרשרת האספקה.
"החקלאים, ובתוכם הלולנים, הם חומת המגן של ביטחון המזון", מדגיש לביא בראיון ל'משק העופות'. "למרות האתגרים הביטחוניים והסכנה הממשית, הענף המשיך לפעול ברציפות כמעט מוחלטת – זו עדות לחוסן ולמסירות של הלולנים הישראליים". לדבריו, המלחמה המחישה את מעמדה של ישראל כ'מדינת אי', והבליטה את הצורך להישען קודם כול על ייצור מקומי.
עם מבט קדימה, לביא מוביל את התכנית הלאומית לביטחון מזון 2050, שנועדה להבטיח את יציבות ענפי החקלאות לטווח הארוך, באמצעות שילוב טכנולוגיות, חדשנות וכלים דיגיטליים. "לא ניתן לסמוך על ממשלות זרות, אלא על היכולות שלנו", הוא אומר. "כפי שלמדנו מהתפלת המים – כך גם בחקלאות, הייצור המקומי הוא נכס אסטרטגי, וצריך לשמור עליו מכל משמר".
אנחנו מציינים בימים אלה שנתיים למלחמת חרבות ברזל. למרות ימי הלחימה בגבול הדרומי והצפוני ומול איראן, החקלאות בישראל המשיכה לתפקד, ובתוכה ענף הלול. איך אתה מסכם את התקופה הזו? האם יש תובנות ממנה לגבי העתיד?
“כמנכ”ל משרד החקלאות וביטחון המזון כבר קרוב לשלוש שנים, למדתי להכיר מקרוב את ענפי החקלאות השונים, ובפרט את ענף הלול. למרות האתגרים הביטחוניים הקשים והסכנה הממשית שעמדו בפני הלולנים, הענף המשיך לפעול ברציפות כמעט מוחלטת. זו עדות מרשימה לחוסן, למקצועיות ולמסירות של הלולנים הישראליים. אני גאה לעבוד בשירות הציבורי תחת השר, אבי דיכטר, שמוביל מדיניות לשמירה ושגשוג החקלאות הישראלית, מול ולמען אנשים כמותם, שפעלו כדי לספק מזון לאזרחי ישראל גם תחת אש.
אחת התובנות המרכזיות היא שהחקלאים, ובתוכם הלולנים, הם חומת המגן של ביטחון המזון. כשפרצה המלחמה, פעלנו לשמור על שרשרת אספקה מלאה, מתוך הבנה שאם החקלאים לא יצליחו להמשיך בייצור, מדינת ישראל תעמוד בפני משבר מזון של ממש. המלחמה המחישה שישראל היא למעשה ‘מדינת אי’ מבחינה גיאופוליטית. לכן, חייבים להישען קודם כול על ייצור מקומי. שינוי המדיניות שהובלנו במשרד – מעבר לגישה של חיזוק החקלאות המקומית – היה קריטי לנקודת הפתיחה של תהליך השיקום.
במקביל לשיקום, בהובלת השר אבי דיכטר, אנו מתכננים קדימה. התכנית הלאומית לביטחון מזון 2050, שאותה אנו מקדמים, נועדה לשמור על יציבות ענפי החקלאות לטווח הארוך, תוך שילוב טכנולוגיות, חדשנות וכלים דיגיטליים לניהול המשק”.
ענף הלול התמודד עם מלחמה קשה, שפגעה בגבול הדרומי והצפוני, באותם מקומות בהם ממוקמים לולים רבים בהטלה, בהודים ובפטם. איך סייעתם ללולנים?
“לצד סיוע בתמיכות והגדלת כמות העובדים הזרים בשנה הראשונה למלחמה, גם השנה פעלנו לסייע ולשקם את הענף. בענף ביצי המאכל, פעלנו להגדלת מכסות הייצור, כדי להבטיח רווחה כלכלית למגדלים. בנוסף, קידמנו את הצעת החוק יחד עם ח״כ ששון גואטה להארכת התכנון בענף ההטלה עד סוף 2041. בנוסף, העברנו תקציבים ייחודיים לשיקום החקלאות בקו העימות, הצבנו מאות מיגוניות במשקים, ומינינו פרויקטורים לענפי החי ולקו הצפון, שתפקידם לסייע בתיאום פיצויי מס רכוש וללוות את החקלאים. כ-70% מלולי ההטלה במדינה נמצאים בצפון, ולכן חיזוק התקציבים והקשר הישיר עם המגדלים חשובים במיוחד.
בנוגע לשדרוג לולי המטילות, למדנו עד כמה קשה לנהל משק בזמן מלחמה, תוך התמודדות עם דרישות רגולטוריות. יחד עם זאת, איננו רוצים לעכב את המהלך החשוב לשדרוג הלולים, שכן הוא ישפר את רווחת המטילות ואת פריון הייצור. לכן, פעלנו לדחות את תקופת הביניים לשימוש בכלובים קיימים עד 30.7.2028, עם אפשרות להחזקה עד 30.3.2030. במקביל, בשנת 2025 יועמדו לרשות הענף תמיכות של 20 מיליון ₪ להקמת מתחמי הטלה, ועוד 80 מיליון ₪ להקמת ושדרוג לולים. זאת, כדי לאפשר ללולנים לבצע את ההתאמות בחוק בצורה חלקה”.
יבוא בשר פטם מברזיל מטריד את ציבור הלולנים. יש חשש שיבוא יפגע במשקים הקטנים והבינוניים, וגם שברזיל עלולה בעתיד להטיל חרם. מה עמדתך בנושא? ומה לגבי חיזוק החקלאות המקומית?
“אנו מקיימים עבודת מטה מעמיקה לבחינת חלופות ייבוא פטם, תוך שיח הדוק עם הענף. עמדתי ברורה: לייצור המקומי מעמד מיוחד ביכולת שלו להבטיח חלבון מקומי זמין בשגרה ובחרום, והייבוא יכול לשמש רק להשלמת חוסרים נקודתיים, לא כתחליף.
גם בסוגיית חרמות בינלאומיים, היתרון שלנו הוא בייצור המקומי, שהוכיח עצמו גם בשעת מלחמה. היכולת לספק את כלל הצריכה המקומית היא נכס אסטרטגי ועל נכס אסטרטגי צריך לשמור מכל משמר.
זהו גם הבסיס לתכנית הלאומית לביטחון מזון 2050: חיזוק הייצור המקומי, הגדלת הפריון ושילוב חדשנות. בדיוק כפי שלמדנו מהתפלת המים, לא ניתן לסמוך על ממשלות זרות, אלא על היכולות שלנו”.
בענף הפטם מדברים על ‘‘תכנון רך’’ ככלי למניעת עודפים וחוסרים. מה דעתך?
“אנחנו רואים חשיבות רבה באיזון בענף הפטם, בין יציבות ההכנסה של המגדלים לבין אספקה סדירה לצרכן במחירים סבירים. לאחר תיקון חוק התחרות, יכולת המגדלים לבצע הסדרי תיאום מול המועצה נפגעה. אני מאמין שיהיה צורך לתקן את חוק מועצת הלול, כך שיאפשר למגדלים יותר גמישות בהסדרים, כדי למנוע עודפים מחד וחוסרים מאידך”.
עם המשך המלחמה והקיצוצים בתקציב, כיצד נערך המשרד לשנים הקרובות?
“אני מבין שאנו בתקופת מלחמה, אך לא מתכוון לוותר על החקלאות המקומית. אני מנהל מאבק יומיומי כדי שהחקלאות הישראלית תקבל את המשאבים הדרושים לה.
למרות גירעון תקציבי בשנתיים האחרונות, הצלחנו לשקם את החקלאות ולסייע למגדלים, כולל בענף הלול. ניתבנו משאבים, ירדנו לשטח, פגשנו את המגדלים והבנו את צורכיהם. כך נמשיך לפעול גם בשנים הבאות”.
מה תאחל לציבור הלולנים ואנשי הענף לקראת ראש השנה?
“יש לי הערכה עמוקה ללולנים ולמגדלי העופות, שהם חלק בלתי נפרד מביטחון המזון הישראלי ותורמים תרומה קריטית לאספקת המזון, גם בשעת חירום ומלחמה ותוך סכנת חיים. אתם דוגמה חיה למסירות ואהבת הארץ.
אני מודה לכם ומאחל שנה של יציבות, צמיחה והזדמנויות חדשות. משרד החקלאות וביטחון המזון ימשיך לעמוד לצדכם ולחזק את הענף. יחד נבנה עתיד בטוח ומשגשג לענף הלול הישראלי”.
