20 שנה בלול ויותר מ-70 שנה של מורשת משפחתית – מאיר רפאלי ממושב שזור מספר על העבודה מסביב לשעון, ההתמודדות עם מחלות עופות, הרפורמה בענף והעתיד הלא בטוח של הדור הבא בחקלאות
בענף הלול הישראלי, שבו רבים מהחקלאים הם דור שני ושלישי למגדלים, קשה להפריד בין החיים האישיים לבין הלול עצמו. עבור מאיר רפאלי ממושב שזור, מדובר בסיפור חיים של ממש – סיפור שמתחיל עוד הרבה לפני שנולד.
רפאלי, המגדל בלולו כ-10,000 עופות, עוסק בענף כבר שני עשורים, אך למעשה גדל בתוך עולם הלולים מאז ילדותו. המשק המשפחתי הוקם על ידי הוריו כבר בשנות ה-50, כחלק מההתיישבות החקלאית בגליל. 'אני נמצא בענף בערך 20 שנה', הוא מספר, 'אבל האמת היא שנולדתי לזה. כל החיים שלי היו סביב הלולים. ההורים שלי הקימו את המשק בשנות החמישים, וככה גדלנו'.
הוריו של רפאלי עלו לישראל מאיראן בשנת 1945 כחלק מעלייה ציונית מוקדמת. לאחר מספר שנים הצטרפו להתיישבות בגליל והקימו את משקם במושב שזור. 'אמא שלי נפטרה לפני עשר שנים ואבא שלי לפני שנה', הוא אומר. 'אבל המורשת שלהם ממשיכה כאן בלול'.
מושב שזור – מהקמה חלוצית ליישוב חקלאי בגליל
מושב שזור, שבו פועל המשק של רפאלי, ממוקם בבקעת בית כרם שבגליל, בין כרמיאל לכפר סאג'ור, והוא משתייך למועצה האזורית מרום הגליל. המושב הוקם בשנת 1953 כהיאחזות נח"ל, ואוזרח בתחילת 1954. בתחילה התיישבו בו עולים ממרוקו, עיראק ואיראן במסגרת כפר עבודה של קק"ל.
שנותיו הראשונות של היישוב היו קשות במיוחד. התושבים סבלו ממחסור במים, מתשתיות בסיסיות ומקשיי פרנסה. רבים מהמתיישבים נאלצו לעבוד בעבודות יזומות בשכר נמוך, כאשר חלק משכרם הופנה לתשלום עבור הקרקע והבתים. בשל התנאים הקשים, משפחות רבות עזבו את המקום בשנותיו הראשונות. בהמשך הגיעו למושב משפחות נוספות מעיראק ואיראן והחלו לבסס את היישוב מחדש.
במהלך שנות ה-60 וה-70 השתפרו תנאי החיים בהדרגה. המושב חובר לרשת החשמל הארצית, הוקמו מבני ציבור, והכבישים הפנימיים נסללו.
כיום מדובר במושב קטן יחסית, אך בעל מסורת חקלאית ארוכת שנים, כאשר ענפי החקלאות המרכזיים בו הם גידול בעלי חיים וחקלאות מסורתית.
לול של 10,000 מטילות – עבודה מסביב לשעון
ניהול לול בהיקף של אלפי עופות דורש תשומת לב מתמדת. 'זו עבודה של 24 שעות ביממה', אומר רפאלי. 'מי שלא נמצא בלול מסביב לשעון יכול לאבד הכל מהר מאוד'. העבודה כוללת מעקב מתמיד אחר מצב העופות, תנאי האקלים בלול, אספקת המזון והמים, וכן ניטור בריאות העדר. התערובת לעופות מגיעה ממפעל אסם הגליל בגרנות, אחד מספקי המזון המרכזיים לענף. 'התערובת מגיעה אלינו באופן קבוע', הוא מסביר. 'אנחנו תלויים בזה לגמרי'. בנוסף, אחת לתקופה יש לבצע החלפה מלאה של מחזור העופות. 'בערך כל שנה וחצי או שנתיים מחליפים את כל העופות בלול', הוא אומר. 'זה תהליך שלם שצריך לנהל אותו נכון'.
האיומים על הענף: שפעת העופות ומחלות נוספות
מלבד האתגרים הכלכליים והרגולטוריים, ענף הלול מתמודד גם עם איומים בריאותיים משמעותיים. יש לנו כמה מחלות שאנחנו כל הזמן צריכים להיות ערניים אליהן', אומר רפאלי.
בין המחלות המרכזיות: שפעת העופות, מחלת ניוקאסל ולרינגוטרכיאיטיס.
'הענף הזה חי על שניות', הוא אומר. 'צריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן'. לדבריו, בתקופה הנוכחית האתגר מורכב עוד יותר בשל המצב הביטחוני. 'כשיש אזעקות כמעט כל יום זה הופך להיות קשה יותר'. לדבריו, אם צריך לדרג את רמת הקושי הנוכחית בענף, הוא היה מעניק לה ציון 7 מתוך 10. 'היו תקופות קשות יותר בעבר. הענף הזה כמו נדנדה – פעם למעלה ופעם למטה. אבל עכשיו בהחלט לא פשוט'.
הרפורמה בלולי המטילות: השקעה עצומה
אחד האתגרים המרכזיים העומדים כיום בפני מגדלי הלול הוא הרפורמה בלולי המטילות, המחייבת שינוי מבני משמעותי בלולים. רפאלי כבר החל להיערך לשינוי. 'אנחנו לא מחכים לשנת 2032', הוא אומר. 'כבר התחלנו לבנות לול חדש עם חברת הפח'. לדבריו מדובר בפרויקט גדול מאוד מבחינה כלכלית והנדסית.
'זה כמעט לבנות הכל מחדש', הוא מסביר. 'צריך לשנות את התוכניות, להחליף את התאים ולהגדיל את המבנה'. הסיבה לכך היא הדרישה החדשה להגדלת שטח המחיה של העופות. התקנות מחייבות לתת יותר מקום לכל עוף', הוא אומר. 'הלול גדל, אבל המכסה נשארת אותה מכסה'. כלומר, מספר העופות שמותר לגדל אינו גדל בהכרח. 'אם רוצים להגדיל מכסה צריך לקנות מכסה נוספת ממישהו אחר'.
עבודה תחת אזעקות
במושב שזור, כמו באזורים רבים בצפון, המציאות הביטחונית משפיעה גם על עבודת החקלאים. כאשר נשמעת אזעקה, לא תמיד יש מיגון קרוב ללולים. 'יש חקלאים שיש להם מרחב מוגן ליד הלול ויש כאלה שלא', הוא אומר.
לדבריו, החקלאים נעזרים לעיתים זה בזה. 'אם יש מיגון קרוב אנחנו עוזרים אחד לשני'. גם בעבודה השוטפת קיימת סולידריות בין המגדלים. 'אם צריך עזרה אנחנו מתאמים עם חברים מהמשקים השכנים שיבואו לסייע'.
העתיד – האם הדור הבא ימשיך?
השאלה הגדולה שמטרידה רבים מהמגדלים היא עתיד הענף והאם הדור הצעיר ימשיך בו. רפאלי אינו בטוח בכך. קשה לדעת', הוא אומר. 'הכל משתנה כמו מזג האוויר'. לדבריו, אצלו החקלאות היא חלק מהזהות האישית.
'אני נולדתי לזה. זה בדם שלי'. אך לגבי הדור הבא הוא אינו בטוח.
'יכול להיות שהילדים ירצו להמשיך, ויכול להיות שהם יבחרו משהו אחר'. עם זאת, הוא מדגיש את חשיבות הענף לביטחון המזון של ישראל. 'בסוף אנחנו דואגים לביטחון התזונתי של המדינה', הוא אומר.
'אי אפשר לסמוך רק על יבוא מפולין או מטורקיה. צריך גם את הייצור המקומי – את העבודה של עשר האצבעות שלנו'.
