ארבעה דורות של מגדלי עופות ברמת צבי

11 יחידות משק (מתוך 70 ) מייצרות כ- 6,000 טון בשר פטם בשנה בלול הפטמים של רמת צבי. נפגשנו לשיחה עם פנחס ארבל והבן ליאור, דור שני ושלישי של לולנים
חזי כהן

פנחס ארבל והבן ליאור על רקע הלול – צילום: חזי כהן

במושב רמת צבי אשר בעמק יזרעאל, ענף לול פטם גדול מאוד. 11 יחידות משק (מתוך 70 )מייצרות כ- 6,000 טון בשר פטם בשנה. ענף הלול במושב ידע עלייות וירידות רבות במשך השנים. בעשרים שנה האחרונות ידע ענף לול הפטם גידול וצמיחה גדולים, הביא רווחה ושגשוג לעוסקים בו.

המושב עלה על הקרקע בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת ע”י צעירים יוצאי אירופה חברי ארגון הגליל. בהתחלה התבססו התושבים (כ-35 משפחות) על ענפי הפלחה, בהמשך כול חבר קיבל גם 2-4 פרות לחלב, ו- 200 עופות להטלה. כדי לדעת ולהבין יותר, כיצד התפתח ענף הלול במושב עד ליצור של 6,000 טון פטם, נפגשנו לשיחה עם פנחס ארבל והבן ליאור, דור שני ושלישי של חקלאים (בעיקר רפת ולול).

הכול התחיל, אומר פנחס האב, אצל אבא שלי ז”ל נחמן וורובל,  שנפטר לפני שנתיים בגיל 98 (עבד עד היום האחרון). אבא, הגיע אחרי השואה יחד עם ארגון “חיילים משוחררים”. בשנת 1949 הכיר את אמא מרגלית בצבא, יחד באו לבקר חבר מ”הארגון” במושב רמת צבי הצעיר (אז נקרא תמרה). באו, הציצו ונפגעו. החליטו להישאר במקום. בהתחלה, כעובדים שכירים במשקי החברים (32 משפחות), בהמשך קבלו יחידת משק (משק מספר 2 בכניסה ליישוב). נחמן וורבל הצעיר אמר אז: “קבלנו משק עם צריף קטן והרבה קוצים מסביב”. פנחס ממשיך ומספר: בתקופה ההיא קבלו המתיישבים החדשים 2-3 פרות לחלב ו- 500 עופות מטילות (בנוסף לשטחי פלחה). נבנתה סככה קטנה לפרות החלב וסככה עם כלובי הטלה לעופות. בהמשך קיבל אבא גם אישור לגדל פטמים. במבנה האימון של הפרגיות (בטונדה) גידלו פטמים לשיווק. “תנובה” הייתה “האבא” שלנו. כול התוצרת שווקה לתנובה, ותנובה נתנה תמיכה ואשראי לגידול.

הדור השני – והאם מטפלת בלול

פנחס, הדור השני נולד בתחילת שנות החמישים. כבר אז, היו לנו במשק 30 פרות חולבות, ו- 700 מטילות. מגיל צעיר הייתי עוזר לאבא, בעיקר ברפת החלב. הלול היה בחזקת אמא. כבן ממשיך “מסומן” (יש לי 2 אחיות) הייתי פעיל מאוד בעבודות המשק. כול יום, אחרי שעות בית הספר עזרנו, אנחנו הילדים/נערים בכול עבודת המשק. היו לנו הרבה גידולי שדה, וכן את הרפת והלול. זה היה טבעי וברור, שחוזרים מהצבא, מקבלים את המשק לידיים. באמצע שנות השבעים, אחרי הצבא, קבלתי את המשק לידיים. יחד עם אבא הגדלנו את רפת החלב ל- 60 פרות. סיימנו עם לול המטילות, הפכנו את הסככות לגידול 6,000 פטמים.  בסוף שנות השבעים, ענף הלול במושב נקלע למשבר. עודפי בשר בשוק וחוסר הסכמים עם המשחטות, גרמו להפסדים גדולים למגדלים. משק ארבל, כמו עוד הרבה משקים, סגר את ענף גידול העופות. התרכזנו ברפת ובעגבניות לתעשייה.

בשנת 1985 היה משבר המושבים – כול המנגנון השיתופי בכפר קרס, כול אחד יצא לעצמאות כלכלית. הייתה לנו כאגודה חובה לשמור על הצביון המשותף של המושב ועזרה הדדית בין החברים. המחלוקות הכספיות במושבי הצפון שהתפרק (חלק היו בזכות, חלק אחר בחוב). גם מכירת המניות בתנובה גרמה לנו, חברי המושב לבעיות בחלוקת הכספים. אלו היו שנים קשות לחברי המושב ולאחדות בין החברים. בתקופה הזאת אומר פנחס: “הייתי עסוק הרבה בענייני הציבור, טוב שהיה לי את אבא לעזר.

מחליטים להחיות את ענף הפטם

בתחילת שנות התשעים, החליט פנחס יחד עם הגיס החי במושב, להחיות את ענף הפטם בשני המשקים בשותפות, “קראתי את שוק בשר הפטם המתפתח”. לכול אחד הייתה מכסה היסטורית של 7 טון. נבנו 2 סככות ל- 7,000 עופות, התחילו בשיווק עופות לשוק החי. זאת הייתה תקופה ששוק הפטם בארץ התחיל להתפתח בקצב מהיר (בוטלו המכסות). פנחס הבין, שיש לעלות על “גל הפטם”. השותפות עם הגיס פורקה. משנת 2000 עד שנת 2005 משק ארבל בניהולו בנה 3 מבני לול מבוקרים (כ- 6 דונם) והפך להיות משק גדול ליצור פטמים. פנחס מציין: זאת הייתה תקופה של התעוררות ענף הפטם. המכסות בוטלו, ההתארגנויות האזוריות והפרטיות חיפשו מגדלים. היה ביקוש למבני לול חדשים. כול המגדלים ברמת צבי התארגנו סביב מכון התערובת המקומי “רמה” והחליטו על הגדלה של ענף הפטם בישוב. היה לנו חשוב, לנו מגדלי הרפת והלול להמשיך ולהחזיק את מכון התערובת הפרטי שבמושב, אומר לנו פנחס. בהתחלה זה היה מחסן תערובת והספקה, במשך השנים הפך למכון תערובת המייצר 30 אלף טון תערובת לבעלי חיים. בתקופה שהייתי בהנהלת המכון, דחפנו להגדיל ולשפר את המכון, (המכון יושב במרכז הישוב, היו דרישות מהמשרד להגנת הסביבה לתיקוני מפגעי רעש ואיכות האוויר). הבנו שיש לנו המגדלים, יתרון כלכלי בגידול בזכות המכון שברשותנו. בשנים 2000-2005 נבנו לולים רבים במושב. פנחס בנה במשקו 3 מבני לול חדשים בתקופה הזאת. מ- 7,000 עופות בסככה אחת “קפץ” ל- 100 אלף עופות ב- 3 מבנים מבוקרים אקלים עם אוורור אורך.

הגדלת הענף חייבה התארגנות של כל המגדלים

הגדלת ענף הפטם במושב רמת צבי, חייבה התארגנות מחודשת של כול המגדלים, להתאים את עצמם ואת המשקים, לדרישות החדשות של משרד החקלאות (השירותים הווטרינריים) ולקבלת התרי בנייה וגידול. ישוב אחד, (11 מגדלים) המקבל 400-450 אלף אפרוחים במדגר, חייב להיות סדר וארגון מנהלי, לשמירה על בטיחות ביולוגית של כולנו. אנחנו המגדלים, אומר פנחס: ידענו להתארגן, גילינו אחריות ומשמעת קבוצתית. חלקנו את המושב לחצי, קבלת האפרוחים הייתה בהתאם בהפרש של שבועיים. הקמנו מתקני פנוי פגרים משותף מחוץ לשטחי הגידול, (בהמשך עברו כול המגדלים לבורות פינוי פגרים בחצר המשק). עגלת פירוק התערובת במשקים עברה חיטוי תמידי לאחר כול נסיעה. כול מגדל התחייב לשמור ולהקפיד על בטיחות ביולוגית במשקו, לפי הדרישות של השירות הווטרינרי. גם את השיווק הוחלט לעשות במאורגן. כול המגדלים (חוץ מאחד) החליטו לעבוד עם משחטת “עוף טוב” תחת הסכם מכר (לא באינטגרציה). לאט, במשך השנים הצלחנו לארגן את גידול הפטם במושב בצורה אידיאלית לכולם, ממשיך ואומר פנחס. בשנים האחרונות, יודע ענף הפטם בארץ עליות וירידות. ברמת צבי ידעו המגדלים (בדרך כלל) רווחיות טובה, הכול בזכות מחירי התערובת של המכון הפרטי. בהמשך, אומר פנחס: הוספתי עוד מבנה לול (הבן חזר למשק). כיום יש לנו, 4 מבני לול, 8 דונם עם 120 אלף אפרוחים במחזור (כ-1,500 טון בשר בשנה). בנוסף, רפת חלב של 140 חולבות וגידול עגלות.

ליאור, הדור השלישי בשושלת ארבל/וורובל (45), חזר לעבוד במשק לפני כחמש שנים. העבודה במשק החקלאי לא זרה לי, אומר ליאור. אצלנו במשפחה, כול הילדים (5 ילדים לעופרה ופנחס ארבל) בעיקר בגיל ההתבגרות עוזרים בעבודות הרפת והלול. אחרי לימודי ביו-טכנולוגיה ועבודה ב”זהר” דליה ובמשחטת “עוף טוב” כטכנולוג מזון, החלטתי (בעזרת אבא) לחזור למשק כבן ממשיך. גם שעבדתי מחוץ למשק, הייתי עוזר לאבא בעבודות החקלאיות במשק. היום אנחנו עובדים ביחד. הגדלנו את אמצעי היצור, הוספנו פרות חולבות, בנינו לול נוסף, חכרנו שטחי פלחה נוספים לגידול עצמי של מזון לפרות. משטחי הגגות של הסככות מלאים בתאים ליצור חשמל מהשמש. שיתוף הפעולה הטוב בין הדורות, מביא לפיתוח המשק החקלאי ומייעל את העבודה. כול מערכות היצור ברפת ובלול הן מערכות ממוחשבות. באמצעות המערכות, אנחנו שולטים בתהליך היצור, יודעים לנתח את התוצאות ולהתייעל. זאת התרומה שלנו דור ה- Z לחקלאות ממוחשבת מסכם ליאור.

עתיד המשק

מה הלאה? איך אתה רואה את עתיד משק ארבל? שאלנו, ליאור משיב: “יש לנו עוד תוכניות לעתיד בהגדלת המשק. העברת סככות הרפת הקרובות לבית המגורים, לחלקות רחוקות (החלפת שטחים). יש תוכנית גם להגדלת הלול. משק ארבל/וורבל ימשיך להתקדם ולהתפתח (אני אישית הוספתי את שם המשפחה וורבל לתעודה). הבן שלי בן ה 15 הדור הרביעי מתחיל להשתלב בעבודת המשק”. עוזר הרבה לסבא פנחס בטכנולוגיות המחשוב”.

אנחנו, מאמינים בחקלאות אומר פנחס. כיום ברמת צבי יש 70 משקים חקלאיים (בתכנון יש 80).  תקן נחלה 60 דונם. בפועל יש כ- 15 משקים פעילים בחקלאות. בנוסף, הצלחנו לבצע 2 הרחבות לא חקלאיות לבנים חוזרים ולמתיישבים נוספים, 110 בתי אב נוספים שחיים בהרמוניה נפלאה במושב.

במבט לאחור, אומר פנחס: “אני מאושר להיות מושבניק ולהתפרנס מחקלאות. אני גאה בהורי נחמן ומרגלית וורבל שפיתחו משק לתפארת, טוב לי עם מה שיש לי. מקווה שגם ילדיי ונכדיי ימשיכו לפתח ולקדם את המשק.

שמחנו לפגוש חקלאים מאושרים. ארבעה דורות של חקלאים, עם רפת גדולה וענף גידול פטמים לתפארת. שמחנו לראות ולדעת, יש עתיד טוב לחקלאות ולענף הלול. משפחת ארבל/וורבל ממושב רמת צבי שבעמק יזרעאל הינה דוגמה טובה לכך.

 

כתבות נוספות

ספרד: ביקוש גובר לביצי חופש

בספרד חל מהפך צרכני – והציבור מעדיף ביצים שמקורן בתרנגולות הגדלות בלולי חופש דני בלר צילום: Image by Igor Ovsyannykov from Pixabay / שימוש הוגן על פי סעיף