למרות שפיתוח החיסון כנגד הקורונה הוכיח כי קיימות שיטות חדישות להפקת חיסונים, ביצי מטילות ממשיכות לשמש לייצור החיסון נגד שפעת ברחבי העולם. השימוש בביצים עבור חיסוני שפעת החל בתחילת שנות ה-40 והוא בשימוש גם כיום
צילום: Image by Myriams-Fotos from Pixabay
השימוש בביצים להכנת חיסונים יכול לעמוד על כ- 600,000 ביצים ביום עבור ייצור חיסוני שפעת ברחבי העולם. הביצה הייתה ונשארה כלי אידאלי לייצור החיסון. 100 מיליון ביצים בשנה משמשות לייצור חיסוני שפעת עבור כלל תושבי חצי הכדור הצפוני. התהליך כולל דגירה מוקדמת של הביצים ומתן חיסונים, ואיסוף החלמון לאחר מכן.
החיסון מבוסס נגיפים מוחלשים, כאשר ניתן להחליש נגיף באמצעות עקרונות האבולוציה על ידי גידול מספר דורות של הנגיף בתוך זנים מארחים זרים, כגון ביצים מופרות (ביצי מטילה). אוכלוסיית הנגיפים הראשונית מוזרקת אל מארח זר. באמצעות מגוון גנטי טבעי או מוטציה מושרה, לחלק קטן מהנגיפים תהיה יכולת להדביק את התאים של המארח. נגיפים אלו יתפתחו כזן חדש בתוך המארח.
לאחר זמן מה מועברים נגיפים שהתפתחו במארח לגידול בסביבה אחרת, בה חלק מהם יצליחו להתרבות, וחוזר חלילה. עקב היעדר לחץ אבולוציוני הנגיף יאבד בהדרגה את התכונות שגרמו לו להתאים במיוחד למארח אנושי. בסוף תהליך זה הנגיף הופך מותאם למארח הזר עד שכמעט אינו מזיק לאדם. מצב זה מקל על המערכת החיסונית האנושית לחסל את הנגיף המוחלש הניתן בחיסון, וליצור את תאי הזיכרון החיסוני שאמורים להגן על החולה במקרה של חשיפה עתידית לנגיף המקורי.











