"גידול הודים זה עניין של מצוינות"

ירון צירקין יצא השנה לגמלאות, אחרי שעסק למעלה מחמישים שנה בגידול הודים. בשיחה עם משק העופות, הוא מפרט את התכונות הדרושות להצלחה בענף:  שאיפה למצוינות והקפדה על גידול, רווחת ובריאות העופות. "מי שלא בעסק, יתקשה להבין כמה העבודה מרתקת ומספקת", אומר צירקין, בן למייסדי הקיבוץ

דני בלר
צילומים: דני בלר

"השתחררתי משירות סדיר בשנת 1971 ומנהל לול ההודים פנה אליי ושאל אם אני רוצה להצטרף לצוות. הייתי גם מורה לחינוך גופני. ככה התחילה העבודה שלי בענף הלול, שנמשכה עד לצאתי לגמלאות, במקביל להיותי מאמן טניס. עבודה שאהבתי מאוד – אך עם צאתי לגמלאות, אני מוצא סיפוק בדברים אחרים, מקדיש את חיי לספורט", מספר ירון צירקין מקיבוץ חצור, בן 73, בן למייסדי הקיבוץ טובה ודן צירקין זיכרונם לברכה.

דן נולד שנה אחרי קום המדינה, בחודש יולי 1949. "עסקתי בפלחה וכילד, אני זוכר את עצמי מגיע ללול, שובר ביצה ושותה. היום היו עושים דבר כזה? סלמונלה! היו אומרים לך. אבל אז הדברים היו פשוטים יותר ואנחנו חזקים יותר", מספר דן.

"בתחילת הדרך לול ההודים היה רק על שטח 6 דונם בתוך הקיבוץ – כולל בית אימון לאפרוחים. בתוך האימון האפרוחים היו עוברים לאיזור הלולן ומתחילים בתהליך הגידול, אך עם הזמן גילינו ששתי קבוצות גיל במתחם אחד מהווה בעיה והיא פתח למחלות והפסקנו. זו הייתה תקופה אחרת, לא היו מיכון וגם לא האכלה אוטומטית, היינו עוברים עם טרקטור ועגלה".

ימי תחילת הלול בחצוק (אלבום פרטי)
ימי תחילת הלול בחצור (אלבום פרטי)

ההודים גדלו בחורשה, לפעמים ברחו לבסיס השכן

"היינו שבעה עובדים בלול, חברי קיבוץ, ההודים גדלו בתוך חורשה. לפעמים הם היו עפים מתוך הלול לכיוון הבסיס השכן והיינו צריכים לחפש אותם שם. הכל היינו עושים לבד".

בסוף שנות השמונים, מטעמי בריאות העופות, הוחלט להפוך את בית האימון ללול פטם ולקנות את אפרוחי ההודים בחוץ: "כשאתה קונה הודנים, זה מייקר את העלויות. פתרנו  אמנם את בעיית התחלואה, אך הקיבוץ התחיל להשתנות והפכנו מקיבוץ שיתופי לקיבוץ חדש. אתה כבר לא מנהל ענף וכל הקטע ההודים הפך להיות קריטי. אתה חייב לשאוף למצוינות, אתה חייב להצליח, אחרת סוגרים לך את הענף. כל החיים חייתי בפחד שיסגרו לי את הענף, אהבתי מאוד את הדבר הזה. הכל החלטות שלך, אתה קובע את הסדר ואת העבודה, אבל אתה חייב להצליח, אין מקום לטעויות".

שילוב של ספורט וחקלאות. ירון צירקין
שילוב של ספורט וחקלאות. ירון צירקין

עניין של מזל

"בענף ההודים בקיבוץ היה לנו מזל: אחרי משבר התפרצות כולרה בלולי ההודים, הגיע מדריך לסייע לנו. הוא סיפר לי שיש משחטה באזור ירושלים, שאם אני מצליח לשווק להם הודים בדרגת כשרות הגבוהה ביותר – קרי ללא בעיות בריאות, הם משלמים מחיר כמעט כפול לקילו. קשרתי איתם קשר, ובשל השאיפה שלי למצוינות, השגחתי והקפדתי במתן תרופות, בזיהוי כל מיני בעיות, המתח היה כאשר הגיע רגע השיווק. אם עברתי את המבחן – היינו מקבלים תמורה מעולה".

"מאחר והיה מדובר במשחטה קטנה, אז לפעמים היה נוצר מצב שהייתי ממש קרוב ליום קליטת ההודנים החדשים וכל הזמן היה צריך למצוא מקור לשווק אליו את ההודים. אני יכול להגיד שצורת העבודה הזו שימרה אותי לאורך שנים טובות".

"בשנת 2016 חווינו התפרצות של שפעת העופות, 7,000 הודים הושמדו בעקבות כך בשני איזורי הגידול. קיבוץ חצור החליט לצאת מגידול ההודים, אך קבוצת יבנה שמעה והחליטה לשכור מאיתנו את הגידול. הקיבוץ עבר למתכונת של קיבוץ חדש, דבר ששינה את עתידו. הבנים החליטו לחזור".

"עובד בענף ההודים אין לו שבת ואין לו חג, יש לול, יש את יום השיווק. מאוד אהבתי את האתגרים בעבודה. רציתי להמשיך אך כיום כגמלאי אני מלמד טניס. הודים זה עניין של מצוינות, של הקפדה יתרה. מי שלא עוסק בענף יתקשה להבין. כיום אני מסיים את האימון וכבר לא צריך לצאת ללול ההודים בערב. זה היה פרק חיים מרתק".

לול ההודים בתחילת שנות השבעים (אלבום פרטי)
לול ההודים בתחילת שנות השבעים (אלבום פרטי)

קיבוץ חצור: סיפור ששזור בתולדות הקמת המדינה

קיבוץ חצור הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר ליד גן יבנה השייך למועצה אזורית באר טוביה

שמו של היישוב הוא כשם עיר בנחלת שבט יהודה שנקראה "חצור". התוספת "אשדוד" לחצור על שם העיר "אשדוד הפלישתית", ובשל קרבת הקיבוץ לעיר אשדוד, נועדה להבדיל מחצור הגלילית.

הגרעין המייסד של הקיבוץ התגבש בשנת 1936 על בסיס גרעין ארץ-ישראלי ג' של תנועת "השומר הצעיר". חברי הגרעין שהו שנה במשמר העמק ובחול המועד פסח בשנת 1937 הקימו את הקיבוץ בראשון לציון, שם שהו תשע שנים עד שנמצא להם מקום להתיישבות קבע. במשך זמן זה הצטרפו אליהם גרעיני "השומר הצעיר" מבולגריה ב-1939 ומצפון אמריקה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה (1946).

בשנת 1943 הקימו חברי הקיבוץ את מצפה גבולות, שם שהו במשך שלוש שנים.

בשנת 1946 הוחלט במוסדות המיישבים שהקיבוץ יעזוב את גבולות ויתיישב במקום הנוכחי, שנקרא אז "יסור". גבעת הכורכר שעליה הוקם הקיבוץ (גובה כ-60 מטר מעל פני הים) הייתה אז חשופה ובצידה הדרומי מחצבה נטושה.

סביבה שכנו ארבעה כפרים ערביים: יסור, ברקה, בתני שרקיה ובתני ע'רביה ומחנה קסטינה של חיל האוויר הבריטי (היום בסיס חצור של חיל האוויר הישראלי). חברי הקיבוץ הגיעו למקום ביוני 1946 והשתכנו בבית האריזה בפרדס. בעקבות החבלה של האצ"ל במטוסים בריטיים במחנה הסמוך, במסגרת התקפת שדות התעופה הבריטיים, וחשש המוסדות מתגובת הצבא הבריטי, נדחתה העלייה על הגבעה במשך מספר חודשים.

ניתן האישור לעלות על הקרקע

בספטמבר ניתן לבסוף האישור, והחברים עלו לגבעה והחלו לבנות את ביתם החדש. העברת הקיבוץ מראשון לציון הסתיימה רק בנובמבר 1947.

במלחמת העצמאות היה הקיבוץ סמוך לקו החזית של הצבא המצרי, שהגיע עד סמוך לגשר עד הלום מצפון לאיסדוד. ילדי הקיבוץ פונו לבית ספר בחולון. המצרים הפגיזו את הקיבוץ, והחברים המעטים שנותרו להגן על היישוב הסתתרו בתעלות. עלון הקיבוץ שנקרא "על התל" שינה באותם ימים את שמו ל"מתחת לתל". לאחר מבצע יואב, שבו הילדים לקיבוץ וחברי הקיבוץ חזרו לעבודה החקלאית.

במבצע ברק נכבשו הכפרים הערביים הסמוכים, ותושביהם הפכו לפליטים ברצועת עזה. חלק מאדמותיהם, שהוכרזו כאדמות מדינה לפי חוק נכסי נפקדים, הוחכרו על ידי מינהל מקרקעי ישראל לקיבוץ. בסמוך לקיבוץ ממוקם בסיס חצור של חיל האוויר שנקרא על שמו.

בקיבוץ פועל מועדון בענף הבדמינטון, שהוא אחד ממועדוני הבדמינטון הגדולים בישראל.

בעבר פעלה קבוצת כדורעף של הפועל חצור. הקבוצה הוקמה בשנים הראשונות של הקיבוץ והייתה בליגה הלאומית (הליגה הבכירה אז) עד סוף שנות ה-80. בשנת 1995 היא חזרה לליגה העליונה. הקבוצה זכתה בגביע המדינה בעונת 1999/2000. הישג השיא בליגה היה העפלה לגמר הפלייאוף באותה עונה. הקבוצה נתמכה באותה תקופה על ידי מועצה אזורית באר טוביה ושמרה על מקומה בליגת העל מ-1995 עד 2007. בעקבות צמצום התמיכה של המועצה עברה הקבוצה לחסותה של עירית אשדוד ב-2005. הקהל הביתי הלך והצטמצם במשך השנים והמעבר לאשדוד רק החמיר את המצב. ב-2007 נסגרה הקבוצה.
(מקור: ויקיפדיה)

כתבות נוספות