דוח הקיימות של ענף הלול בארה”ב: ירידה בטביעת הרגל הפחמנית

למשק החי בעולם כולו טביעת רגל פחמנית ניכרת, שמעוררת דאגה בעידן בו העולם נלחם בהתחממות הגלובאלית. ענף הלול בארה”ב נקט שורת צעדים בתחום הקיימות – והגיע לתוצאות מעולות. מה אומר דוח ה-NCC?

דני בלר
לול. בארצות הברית חלה התקדמות בתחום הקיימות
(קרדיט: Image by Capri23auto from Pixabay)

מועצת הלול האמריקאית, ה- NCC, פרסמה לאחרונה דוח קיימות ראשוני, בו ממצאים חשובים באשר להתקדמות יישום הצעדים וכמו כן, על מנת לאפשר לעושים במלאכה לזהות הזדמנויות לצמיחה עתידית. בעשור האחרון ניכרת ירידה בטביעת הרגל הפחמנית, בערך ממוצע של כ-10%, זאת אודות ליישום שורת צעדים על ידי הלולנים במדינה.

מועצת הלול הלאומית, שהיא ארגון הגג של ענף הלול בארצות הברית, פרסמה את דו”ח הקיימות הראשון שלה. הדו”ח מביא סקירה מקיפה של הנעשה בשלוחת הפטם, אודות ההתקדמות של כלל הענף בענייני שמירת הסביבה, רווחת בעלי החיים, כמו גם המאמצים לבנות מערכת מזון יותר מקיימת.

הדו”ח לשנת 2020 הוגש לקבוצת המדענים המשתתפת בוועידת הפסגה של מערכות המזון של ארגון האומות המאוחדות, שנערך לאחרונה בניו יורק. הדו”ח נועד להשלים עבודתם החשובה של חברי השולחן העגול האמריקאי למען העופות והביצים, אשר מפתחת מסגרת לאיסוף נתונים על מנת לעודד חדשנות ושיפור בתחום הקיימות של ענף הלול האמריקאי.

בדוח מובאים שישה נושאים מרכזיים וחיוניים בענף הפטם, בהם: אוויר, יבשה ומים; הבריאות והרווחה של העופות; בטיחות ורווחת העובדים; מזון ובטיחות המוצר המסופק לצרכן; תמיכה בקהילה וביטחון תזונתי. הדו”ח כולל נתוני הערכת ”מחזור חיים חדשים” (LCA) שהוזמן על ידי מועצת הלול האמריקאית. על פי הדוח, כאמור, ישנו שיפור במדדים השונים, על פי הממצאים העיקריים הבאים:

שימוש בקרקע: ירידה של 13%.

פליטת גזי חממה (טביעת רגל פחמן): ירידה של 18%.

צריכת מים: ירידה של 13%.

שימוש בדלקים פוסיליים: ירידה של 22%

פליטת חלקיקים: ירידה של 22%

פליטות גזי חממה לפי מגזר יצרני. החקלאות – מסומנת בירוק (18.4% מסך הפליטות), המשק החי תורם 5.8% מסך הפליטות, ברמה העולמית
(קרדיט: HANNAH RITCHIE, OUR WORLD IN DATA /  CC BY 4.0)

”מאכילים יותר אנשים ומגדלים עופות תוך השפעה סביבתית נמוכה יותר”

“אנו מאכילים יותר אנשים ומגדלים עופות תוך השפעה סביבתית נמוכה יותר ושימוש בפחות משאבים. ענף הלול בארצות הברית עשה צעדים משמעותיים במזעור ההשפעות הסביבתיות בעזרת התקדמות טכנולוגית ושיפור רווחת העוף”, ציינה, ד”ר אשלי פיטרסון, סגנית נשיא בכיר לענייני מדע ורגולציה במועצת הלול של ארצות הברית”. ממצאי הדוח יסייעו למועצת הלול בגיבוש הצעדים הבאים.

בדוח מובאות גם עדויות של לולנים, אודות יישום הצעדים ושיטות העבודה החדשות וכיצד הן שיפרו את ביצועי המשקים.


”בעלי חיים וזבל תורמים כ-5.8% מהפליטות. המשק החי מייצר גזי חממה באמצעות תהליך שנקרא ‘תסיסה אנטרית’ – כאשר חיידקים במערכת העיכול שלהם מפרקים מזון, הם מייצרים מתאן כתוצר לוואי. המשמעות היא שבשר בקר וכבש נוטים להיות בעלי טביעת רגל פחמנית גבוהה, והפחתה בצריכתם היא דרך יעילה להפחית את פליטת הגזים”


“תעשיית העוף בארה”ב מחויבת לשיטות ייצור ברות קיימא מבחינה סביבתית וחברתית, כדי להבטיח שכוכב הלכת שלנו יהיה בריא יותר. הדו”ח הינו שיאה של ההתחייבות שלנו להיטיב את המצב, אך הוא גם נקודת המוצא לעוד שנים רבות של מאמצים קולקטיביים של תעשיית העוף בארה”ב לשפר ולבנות מערכת מזון בת קיימא”, אומר מייק בראון, נשיא מועצת הלול האמריקאית.

“בשנה האחרונה התמודדנו עם מגפת הקורונה, עם אירועי מזג אוויר קיצוניים, עם בעיות בטיחות ביולוגיות והפרות של אבטחת סייבר. תעשיית העוף האמריקאית עמדה בכל האתגרים הללו, ואנו נשארים מחויבים לייצור בר קיימא של מקור החלבון מספר אחד באמריקה”.

הגידול בענף ההטלה, ביצים למאכל, ארצות הברית, לאורך השנים במיליוני טונות
(מקור: OUR WORLD IN DATA /  CC BY 4.0)

ממצאים חשובים נוספים בדו”ח:

הפחתת שיעורי התמותה בלולים בשיעור של 72% מאז 1925.

תמחור נכון של עלות הגידול והטיפול בעופות משק.

מועצת הלול האמריקאית תרמה יותר מ -133 מיליון דולר ו -22 מיליון ארוחות לקהילות המקומיות בשיא המגיפה בשנת 2020.

חיזוק הביטחון התזונתי העולמי עם ייצוא פטמים בסך כולל של 7.4 מיליארד פאונד בשנת 2020.

סיפקו לאמריקאים ולצרכנים ברחבי העולם – בכל שלבי החיים – חלבון זול ומזין.

ירידה של 86% בתקלות הקשורות לבטיחות ביולוגית, ב-25 השנים האחרונות.

“אנו גאים באופן שבשר הפטמים שלנו עובר מהמשק לשולחן, אך אנו יודעים שקיימות היא מסע של הצלחה וצמיחה קולקטיביות. עלינו כתעשייה לבחון את ההשפעה של ענף הלול על תחום איכות הסביבה ואילו תחומים יש לשפר כדי שנוכל לכוון אליהם את התעשייה שלנו לעבר עתיד בר -קיימא “, אמר בראון. “אנו מזמינים את כל הצרכנים ללמוד כיצד ענף הלול בארה”ב מייצר מזון בטוח, מזין ובר קיימא. דו”ח חדש זה הוא משאב שיעזור לשפוך אור על העבודה מאחורי המזון המוגש על השולחן שלכם”.

הגידול בייצור בשר פטם בארצות הברית, לאורך השנים, במיליוני טונות
(מקור: OUR WORLD IN DATA /  CC BY 4.0)


כמעט 6% מפליטת גזי החממה – מהמשק החי

בסקירה נרחבת של חנה ריצ’י באתר OUR WORLD IN DATA מובא מידע אודות הצורך הדחוף בהורדת טביעת הרגל הלוחמנית בכל ענף מענפי הכלכלה, בהם ענף הלול.

”כדי למנוע שינויי אקלים חמורים עלינו להפחית במהירות את פליטת גזי החממה העולמית. העולם פולט כ- 50 מיליארד טונות של גזי חממה מדי שנה”, נכתב בסקירה.

”על מנת להבין כיצד אנו יכולים להפחית בצורה היעילה ביותר את הפליטות ומהן הפליטות אותן אפשר לסלק בעזרת הטכנולוגיות הקיימות, עלינו להבין תחילה מהיכן מגיעות הפליטות הפחמניות בכדור הארץ”.

”כמעט שלושה רבעים מהפליטות נובעות משימוש באנרגיה; כמעט חמישית מחקלאות ושימוש בקרקע (זה עולה לרבע כאשר אנו מתייחסים למערכת המזון כולה-כולל עיבוד, אריזה, הובלה וקמעונאות); ואת 8% הנותרים מתעשייה ופסולת”.

”כדי להגיע לאפס פליטות אנו זקוקים לחידושים במגזרים רבים. פתרונות בודדים לא יובילו אותנו לשם”.

בעלי חיים וזבל תורמים כ-5.8% מהפליטות. המשק החי מייצר גזי חממה באמצעות תהליך שנקרא ‘תסיסה אנטרית’ – כאשר חיידקים במערכת העיכול שלהם מפרקים מזון, הם מייצרים מתאן כתוצר לוואי. המשמעות היא שבשר בקר וכבש נוטים להיות בעלי טביעת רגל פחמנית גבוהה, והפחתה בצריכתם היא דרך יעילה להפחית את פליטת הגזים”.

”תחמוצת החנקן והמתאן ניתן לייצר מפירוק זבל מן החי בתנאי חמצן נמוכים. זה קורה לעתים קרובות כאשר מספר רב של בעלי חיים מנוהל באזור מוגבל (כגון רפתות, דירים, חזיריות ולולים), בהם בדרך כלל מאוחסן זבל  בעלי החיים בערמות גדולות או מושלך באתרי פסולת. פליטות ‘בעלי חיים’ כאן כוללות פליטות ישירות מבעלי חיים בלבד – הן אינן מתייחסות להשפעות של שינוי השימוש בקרקע עבור מרעה או מזון מן החי”.

 

הפחתת היקף הפליטות ממשקי העופות בארצות הברית אמנם הינה צעד קטן, אך מהווה תרומה לסביבה. גם במקומות אחרים בעולם, בהם ישראל, נעשים צעדים לצמצום פליטות הגזים המזהמים.

 

 

כתבות נוספות

ענף ההטלה בישראל: העובדות האמיתיות

מאת: מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי עופות בישראל בשבועות האחרונים מופצות ידיעות שקריות הנוגעות לענף הטלה. חלק מהעיתונאים לא טורחים לבדוק את העובדות האמיתיות וחלקם