דלקת כבד עם גופיפי-הסגר: מחלה מגיחה-מחדש

קרדיט צילום: Thomas Splettstoesser  (www.scistyle.com)


נתי אלקין, עמרי באואר – ביוואק

מבוא
נגיפי ה- Adeno של עופות (FAdV) נמנים על הסוג Aviadenovirus במשפחת ה- Adenoviridae (שמכילה 5 סוגים נוספים, בהתאם לזהות המאכסן). זיהומי FAdV נפוצים ואנדמיים, ברחבי העולם ועם זאת, נראה שבמקרים רבים, הדבקות ב- FAdV הינן א-סימפטומטיות. FAdV קליני ראשון בודד משלווים (Bobwhite quails), עם סימני מחלה נשימתית אקוטית (1). להקות הטלה ורביה רבות חיוביות סרולוגית, לנוגדני anti-FAdV. בהתבסס על מבנם המולקולרי ועל מבחני נטרול צולבים (בעיקר), מסווגים נגיפי הסוג Aviadenovirus ל- 5 תת-קבוצות E)-A) ול- 12 סרוטיפים, בהתאמה. כאמור, סרוטיפים מסוימים, בלבד, מחוללים מחלות בעופות.
מספר מופעים קליניים בתרנגולת נגרמים מ- FAdV: דלקת כבד עם גופיפי-הסגר (IBH), תסמונת מיימת קרום-הלב (HPS) וארוזיות בקיבת השרירים (AGE). בשנים האחרונות, גוברים הדיווחים על מקרי תחלואת FAdV, במדינות רבות בעולם. בתוך כך, גוברים גם הדיווחים בארץ על התפרצויות IBH (2).

דלקת כבד עם גופיפי-הסגר
IBH דווחה לראשונה ב- 1963, בארה"ב, ע"י Helmboldt & Frazier (3). בעבר, נכרכו התפרצויות IBH בדיכוי חיסוני מקדים – אנמיה מידבקת של תרנגולות, גמבורו או רעלני פטריות (4, 5 ו- 6) – אך מחקרים עכשוויים מצביעים על FAdV מסוימים, כמחוללי מחלה ראשוניים: FAdV-1 (גנוטיפ A), כמחולל ארוזיות בקיבת השרירים ו- FAdV-4 (גנוטיפ C), כמחולל תסמונת מיימת קרום-הלב (7, 8, ו- 9). גנוטיפ-D (FAdV-2, -3, -9 & -11) וגנוטיפ-E  (FAdV-6, -7, -8a & -8b) הינם מחוללי ה- IBH הרווחים בעולם (10, 11 ו- 12). בישראל, נכרכו מסורתית FAdV-2 & -11  (גנוטיפ D) בהתפרצויות IBH ספורדיות (גורמים ראשוניים, שחוללו עפ"ר תחלואה קלה-מתונה), אך למן 2020, עם חדירת FAdV-8b (גנוטיפ E) לארץ (כמו גם למדינות נוספות באזור), נרשמת עלייה דרמטית בהיארעות, תפוצת וחומרת המחלה בלול.

סיווג
קיימות מספר שיטות סיווג ל- FAdV (ראה טבלה מתוך Jensen & Villegas, 2005), אך כיום נהוג להשתמש בסיווגי ה- ICTV*.

זןסרוטיפ
ICTV*אמריקאיאירופי
A111
B585
C

 

444
101011
D222
333
9910
111212
E656
7117
a868
b879

הזנים שאובחנו בישראל מסומנים באדום
*ICTV = הארגון הבינלאומי לסיווג נגיפים

 

הפצה
קיימת הדבקה אופקית (בתוך הלהקה; בציר פה-ביב) ואנכית (מלהקת הרביה לצאצאיה) והאחרונה נחשבת לדרך ההפצה העיקרית של הנגיף (13, 14 ו- 15). ביצים, ציוד מזוהם ועוד מעורבים בהפצת הנגיף בין להקות.

המופע הקליני
המחלה מתחילה בעליה חדה בשיעור התמותה (תחלואה נמוכה ותמותה גבוהה), בד"כ בשבוע הראשון או השני לחיי העופות. העופות רובצים ונוצותיהן סמורות. במקרים רבים ניכרת פגיעה בקצב הגידול ובניצולת המזון.

הסימנים הפתולוגיים
הכבד חיוור ונפוח ועל פניו ניכרים מוקדים לבנים או מוקדי-דימום ונמקים (Necroses). בחלק מהעופות מבחינים בנוזל מיימי (Serosal) בקרום-הלב (Hydropericardium). הכליות נפוחות (מעט) וצבען בהיר. שומן הגוף בגוון צהוב.

האבחון
האבחון מתבסס על ממצאים קליניים אפידמיולוגיים, בשילוב בדיקות מעבדה (היסטולוגיה, PCR ו/או בידוד הנגיף).
המניעה
מניעת המחלה מתבססת על בטיחות ביולוגית ועל תרכיבים (חיים, מומתים ואוטוגניים). פתרון מהיר ומותאם לצרכים המקומיים הוא התרכיבים האוטוגניים, המשמשים במדינות רבות, כדרך העיקרית להתמודדות עם התפרצויות המחלה. תכנית החיסונים מתבססת על שני חיסונים עוקבים של להקת הרבייה, במהלך הגידול (12 ו- 16 שב').
תרכיבים מומתים (אוטוגניים או מסחריים; 16 ו- 17), נמצאו יעילים במניעת המחלה. ההתאמה האנטיגנית בין זן-התרכיב לזן-השדה קריטית להקניית הגנה טובה, כנגד המחלה. תרכיב חי אלים, יכול להוות פתרון, אך הוא מציב אתגרים מקצועיים, המחייבים בדיקה ובקרה מורכבים ביותר (18 ו-19).

             גרף: תוצאות סרולוגיות לאחר חיסון בתרכיב דו-ערכי מומת של חברת ביוואק


מקורות

  • Olson NO (1950). In: Proc. 54th Ann Meet US Livestock Sanit Ass, pp. 171-4.
  • Elkin N, Vitman S & Agur Y. (2013) https://www.poultrymed.com/Poultrymed//userdata/SendFile.asp?DBID=1&LNGID=1&GID=665 (access June 16, 2021).
  • Helmboldt CF & Frazier MN. Avian Dis7(4): 446-50, 1963.
  • Rosenberger JK, Klopp S, Eckroade RJ & Krauss WC. Avian Dis (1975) 19(4): 717-29, 1975.
  • Fadly AM, Winterfield RW & Olander HJ. Avian Dis 20(3): 467-77, 1976.
  • Shivachandra SB, Sah RL, Singh SD, Kataria JM & Manimaran K. Vet Res Comm27(1): 39-51, 2003.
  • Hess MJAP. Avian Pathol29(3): 195-206, 2000.
  • Ono M, Okuda Y, Yazawa S, Shibata I, Sato S & Okada K. Vet Rec153(25): 775-9, 2003.
  • Schachner A, Matos M, Grafl B & Hess, M. Avian Pathol47(2): 111-26, 2018.
  • Erny KM, Barr DA & Fahey KJ. Avian Pathol 20(4): 597-606, 1991.
  • Alvarado IR, Villegas P, El-Attrache J, Jensen E, Rosales G, Perozo F & Purvis LB. Avian Dis 51(1): 27-32, 2007.
  • Steer PA, O’sourke D, Ghorashi SA, Noormohammadi AH. Aust Vet J 89(5): 184-92, 2011.
  • McFerran JB & Adair BM. Avian Pathol 6(3): 189-217, 1977.
  • Toro H, Gonzalez O, Escobar C, Cerda L, Morales M. & Gonzalez C. Avian Dis. 45 (1): 215-22, 2001.
  • Mazaheri A, Prusas C, Voß M & Hess, M. Archiv für Geflügelkunde 67(1): 6-10, 2003.
  • Gomis S, Goodhope R, Ojkic D & Willson P. Avian Dis 50(4): 550-5, 2006.
  • Du D, Zhang P, Li X, Tian H, Cheng Y, Sheng D & Tian, K. Virus Dis 28(2): 182-8, 2017.
  • Grimes TM (2007) In  56th West. Poult. Dis. Conf., March (pp. 27-9).
  • Jensen L and P Villegas (2005) AviaTech Eric Technical Information for the Broiler Industry, 2: 1-6.

 

 

 

 

 

כתבות נוספות