האם התארגנות מגדלים תפתור את מצוקת מגדלי ההודים?

המגדל הוותיק אליעזר ארד, יו"ר סקציית ההודים בארגון מגדלי העופות וחבר מושב עין הבשור מספר, בשיחה גלויית לב, על האתגרים עימם מתמודדים מגדלי ההודים בישראל. הדרך לשינוי המצב מתמורה הנמוכה מעלות הייצור לרווחיות – עוברת דרך שיתוף פעולה של כלל המגדלים. הוא פועל ללא לאות על מנת להביא לשינוי. הוא מספר איך ומתי להערכתו זה יקרה / ראיון

דני בלר
צילום: באדיבות אליעזר ארד

ענף ההודים בישראל, אף כי תוצאותיו המקצועיות מצוינות, מתמודד עם ימים לא קלים: התמורה שהמגדלים מקבלים הינה מתחת לגובה עלויות הייצור ובשר ההודים, אף כי נחשב בעל יתרונות תזונתיים ובריאותיים מוכחים, אינו להיט ברשתות השיווק – בו הוא מתחרה מצד אחד עם בשר הפטם, ועם בשר הבקר. הלולן הוותיק אליעזר ארד ממושב עין הבשור, שלא מכבר החליף את דורון בן ארצי בתפקיד יו"ר סקציית ההודים בארגון מגדלי עופות, סבור כי רק בעבודה משותפת של כלל המגדלים, ניתן יהיה לחולל את השינוי שיבטיח למגדלים – ולכלל העוסקים בענף ההודים וכמובן ללקוח הסופי – אופק ברור, יציב ומבטיח.

ארד, בן 74, עוסק בתחום גידול ההודים משנת 1974. הוא חבר מושב עין הבשור מאז 1982, אליו הגיע ממושב שדות אחרי פינוי סיני. ארבעת ילדיו בחרו להישאר במושב. חתנו עידו בחר, בתום לימודיו האקדמיים, לבוא לעבוד לצידו בגידול ההודים והוא "דור ההמשך". הלול בעין הבשור, המשתרע על 40 דונמים, מייצר מדי שנה בין 4,000 ל-5,000 טון בשר הודים. בנו אורי, גם הוא שותף במשק ומרכז את גידולי ירקות העלים.

אליעזר, ישנו ציבור של לולנים מסורים, עם תוצאות מקצועיות מוכחות, עם משקים פעילים וענף ההודים מתמודד עם אתגרים לא קלים. גם בקרב הצרכנים בשר ההודים אינו מקבל את המקום הראוי לו

"המצב קצת יותר מורכב. לא קשה לשווק את בשר ההודים, אך התמורה שאנחנו מקבלים עבור הבשר היא מתחת לגובה עלויות הייצור, כך ברוב המשקים בארץ. רוב המגדלים מפסידים כסף. זה מצב שנוצר מזה כשנתיים. קודם לכן היה המחיר למגדל נגזרת של "מחיר המטרה" שהבטיח תמורה הולמת למגדלי ההודים. "מחיר המטרה" מחושב על ידי כלכלנית התאחדות חקלאי ישראל ותקף במחיר הביצים, מחיר החלב, פטמים, ביצי רבייה ועוד. החישוב שלה היה מקובל על כולם. אם נתמקד במחיר בשר ההודים למגדל אזי לא קיבלנו מעולם 100% מ"מחיר המטרה" אלא כאמור נגזרת של מחיר זה. בפעם האחרונה שהתחשבו בנתון הזה לפני כשנתיים התמורה עמדה על 78% מ"מחיר המטרה" בהודים.

מחוסר תכנון ותיאום בשלב הייצור נוצרו עודפים, נוצר מצב של הצפת השוק. המשחטות חתכו את המחיר למגדל והתנתקו באופן מוחלט מ"מחיר המטרה".

ואולי יש פה תכנון מגמתי של ריכוז מרבית המגדלים תחת מסגרות של עבודה באינטגרציה על כל המשתמע מכך.

כיצד, במצב כזה, ענף ההודים מצליח לשרוד?

"הענף שורד על הקשקש, כשהמגדלים בעצם מצפים שמשהו ישתנה. איך אריק שרון היה אומר? "אנחנו נשארים על הגלגל'. מקווים שאולי ייווצר חוסר והמחיר יעלה, אבל זה לא קורה. בשנתיים האחרונות המחיר עלה פעם אחת ב-30 אגורות ואז הגענו בפועל ל-65% מ"מחיר המטרה". רק לאחרונה, בימים אלה ממש, בחלק מהמשחטות הבטיחו שמבקיעת האפרוחים של אוקטובר, לכשיגדלו ויישחטו, יוסיפו 20 אג' לק"ג ואז נקבל 6.50 שקלים. אלא שמאחורי הפינה נמצאת עליית מחירי התערובת בכ -10% לפחות עקב עליית מחירי הגרעינים בעולם שמאיימת על תוספת המחיר המובטחת.

ענף ההודים מספק תעסוקה לרבים, מלבד למגדלים והשאיפה היא שיהיה איתן

"אנחנו מעסיקים עובדים, בגידול, בהחזקה, מספקים עבודה למשחטות בשחיטת ההודים, בפירוק ובשינוע. אחת הבעיות היא שרוב ההתארגנויות לגידול עופות עוסקות בגידול ושחיטה ובשיווק של פטמי עוף, ששם הגידול יותר רווחי. את תרנגולי ההודו מגדלים משך 5 חודשים, גידול הפטם אורך 35 ימים. אם בעל משחטה חושב במה כדאי לו לעסוק, מה יניב לו יותר רווח, מן הסתם יבחר ב"פטם".

"ישנן בסך הכול ארבע משחטות שבנוסף לפטם שוחטות גם הודים. אין משחטה להודים בלבד. ארבעת המשחטות, להוציא אחת, קשורות לארגון שיש לו גם מכון תערובת. לדוגמא, אם אני רוצה לשחוט הודים במשחטה מסוימת, אני מחויב לקנות במכון התערובת שלה. רוב המגדלים הם בעצם לקוחות שבויים. זה מגיע כחבילה: משחטה ומכון תערובת. בחלק מהן מצטרפת מדגרה. הגוף הקובע, צוואר הבקבוק, הינה המשחטה. מגדל, כיום, לא יכול לבחור לעבור למשחטה אחרת מבלי לעבור מכון תערובת ולהיפך".

האם לא ניתן לפעול במסגרת החוק, למנוע מצב כזה?

"בוודאי שיש חוקים. ההתקשרות עם המשחטה ומכון תערובת, העושים יד אחת, מחייבים לקנות מהם, הוא לא בהתאם לחוק, יש כאן התניית שירות בשירות. אנחנו מעדיפים להידבר, למצוא פתרון מוסכם למצב".

"הסקציה להודים מנסה להתערב בקשר הזה, להביא לשינוי המצב בהסכמה. התמורה למגדל הינה

6.3 ₪/ק"ג, כאשר קילו שווארמת הודו נמכר ברשתות ב-60 עד 80 שקלים".

מדוע פער המחיר מהמגדל לצרכן כל כך גדול?

"חלק מפער התיווך הוא של הרשתות. מהביצה ועד למדף יש מרווח מחיר גדול מאוד. מה שצריך בפועל, כדי ש'גברת כהן מחדרה' תקנה בשר הודו במחיר טוב הוא לחלק את המרווח אחרת – מהמגדל ועד לצרכן. המלחמה על המחיר הסופי ברשתות קשה. אם נצליח לטפל במרווחים, הצרכנים יקבלו מוצר במחיר כדאי יותר וירכשו יותר בשר הודו, על יתרונותיו הבריאותיים".

"צריך להבין את היקפי הירידה בצריכה: בשיא, יצרו בישראל 140,000 טון בשר הודו בשנה. כיום אנחנו מייצרים כ-85,000 טון בשנה. הצריכה ירדה מ-14 קילו בשר הודו לנפש בשנת 2000 ל-5.4 ק"ג בשנת 2019".

"כיום יש רק 80 מגדלים, על כ-850 דונם לולי הודים מורשים".

"מבחינת צריכת בשר הודים בישראל ישנו לכאורה יתרון שיווקי – והוא שלא צורכים בשר חזיר בהיקפים של מדינות אחרות. נקודה נוספת, בשוני שבהרגלי הצריכה ביננו לבין מדינות אחרות, הוא שבישראל אוהבים את הבשר האדום, ה'שווארמה'. כך נוצר עודף של בשר חזה הודו המהווה כ – 25% מתפוקת הבשר של ההודים.בארצות הברית ובאירופה הבשר המבוקש הינו החזה, הבשר הבהיר. במשך שנים היינו מייצאים בתמיכות כאלה ואחרות כ-3000 עד 4000 טון חזה לאירופה. מסיבות כאלה ואחרות שללו על רקע תברואתי את הייצוא וגם הקורונה פגעה בייצוא החקלאי ושערי המטבעות לא עזרו בעניין. אם נייצר הודים לצריכת החלק האדום, אנחנו זקוקים בישראל ל-50 עד 60 אלף טון חי בשנה בלבד.

כיצד ניתן לפתור את המצב הקיים? האם ניתן לרתום את הסקציה כולה לפתרון מוסכם?

"מגדלי ההודים מנסים להתארגן. אנחנו חשבנו בהתחלה שאם אנחנו, המגדלים, בעזרת המדגרות, נצמצם את הכמויות, הדבר יוביל לעלייה בתמורה. המדגרות, רובן ככולן, קשורות עם משחטות. המשחטות קובעות מה הכמות שתגודל. כארגון מגדלים, אני לא יכול להגיע להסכם עם המדגרות שייצרו פחות אפרוחים. בסופו של דבר, אם מדגרה תייצר פחות, המשחטות יזמינו ממדגרה אחרת".

אז כיצד ניתן לשנות את המצב וליצור תחרות שתיטיב עם כולם?

"על מנת ליצור תחרות, יש ליצור קודם חיבור אמיתי והגון בין המגדלים. יש לגבש את המגדלים ולפעול ככל האפשר כיד אחת. באשר לפעולה במישור המשפטי, אנחנו לומדים את הנושא ובינתיים הוא בעמדת המתנה. בסקציה גיבשנו מגדלים מכל הארץ, כאשר הדבר הראשון והחשוב הוא להעביר מידע בין כולם. שנים ניסו להרגיל אותנו למצב של "אל תדאג לאחרים, תדאג לעצמך" ודי הצליחו להכניס טריז ביננו. אנחנו רוצים לשנות את המצב בסקציית ההודים. הוקם צוות מצומצם שמוגדר כ"צוות ההסדר". הוא מורכב כרגע מארבעה מגדלים. שכרנו את שירותיו של פרויקטור, איש התנועה הקיבוצית, יאיר ריינמן מקיבוץ לביא. אמרנו 'בואו נחפש מודל שיתאים לכולם, ייתן תוצאה אופטימלית, ננסה להביא את זה לכדי הסכמת כולם".

"אחד החברים בצוות, מרכז המשק של קיבוץ שלוחות, הציע שנלמד את ההסדר בענף הדגים. התחלנו ללמוד אותו. מסתבר שעד לפני שלוש שנים היו לא מעט קווי דמיון בין המצב הנתון בענף הדגים, לבין ענף ההודים: עודף ייצור, הפסד למגדלים, חוסר אמון בין המגדלים. הם לא האמינו אחד לשני ולא האמין איש לעצמו. ארגון מגדלי דגים גייס פרויקטור שהביא אותם לתיאום כמויות ומחירים. אצלם יש סוגי דגים שונים. תקופת הגידול עומדת על כשנה וחצי. יש להם תחרות קשה בייבוא ובעיה של איכות סביבה וזיהום נחלים. המדינה תומכת בכ – 20 מיליון ש"ח בשנה לפתרון הבעיות הנ"ל".

"מגדלי הדגים שבהסדר לא מוכרים מתחת למחיר המוסכם. הם הצליחו תוך שנה או שנתיים להגיע לרווחיות מבלי כמעט להעלות את המחיר בשוק. לזכותם יאמר, כי ברוחב לב הם מעמידים את הידע והניסיון שלהם לטובתנו, בלי שום תמורה. האנשים שמנהלים את העניין בענף הדגים, הם לא מגדלים, הם נקיים מאינטרסים אישיים, לא באים מיישובים שמגדלים בהם דגים. הם הצליחו לרתום את המשווקים ואת המגדלים".

תוך כמה זמן אתה מעריך שניתן יהיה לחולל שינוי דומה אצל מגדלי ההודים?

"עובדים על זה. מהו הזמן הסביר שזה יקרה? כשלכולם רע, כשרע ומפסידים, יש סיכוי להביא דבר כזה לידי מימוש. המחשבה שלנו היא שאם רוב המגדלים יסכימו, ניתן יהיה לחולל שינוי שיוביל את השוק. אלא שבהודים אין חפיפה של אינטרסים, כי השחקנים הגדולים יושבים על מדגרה, קשורים למשחטה ולא משתפים בינתיים פעולה".

"נניח שלא נגיע להסדר דוגמת ההסדר בענף הדגים, יכול להיות שנתארגן לגוף שייצג אותנו, שירכז כ- 30,000 טון בשר. הוא יווסת את כמויות הייצור. במצב כזה הוא יוכל להשפיע על מחירי התמורה ומחירי התשומות, כשהעלות העיקרית היא של התערובת, המהווה 75% מסך עלות הגידול. ההנחה שלנו היא שאותם כ-850 דונם לולי הודים מורשים לא יורחבו. אין רווחיות כזו בענף שמישהו ישקיע כסף בבניית לולים חדשים.
אם זה ייקרה ונייצר מצב של תכנון משותף בהיקף של בין 20 ל-30 אלף טון, נוכל להשפיע על השוק יותר ממה שאנו משפיעים היום".

היה מי שהציע לייבא בשר הודים – ולצורך העניין, להפוך את חקלאות ישראל לתלויות ייבוא….

"מה ששומר עלינו בינתיים הן הכשרות והטריות. אני עדיין לא מיואש. אני חושב שנצליח להגיע אל המטרה, בעזרת החקלאים האוטנטיים, המגדלים שעובדים קשה להביא תוצאות מעולות".

"אציין שמגדלי ההודים פזורים בארץ, מפארן שבדרום, קדש ברנע על גבול מצרים, עוטף עזה, חולית, סופה, עין הבשור, בבקעת הירדן, ברמת הגולן ולאורך כל גבולות הארץ".