ממשלת בריטניה רצתה להפגין שרירים – והפכה תלויה בצרפתים לאספקת תרנגולי ההודו לחג המולד. המחסור בכוח אדם בבריטניה – והביקוש הגדול לבשר הודו בחג, יגרמו לכך שהלולנים הצרפתים יקבעו את המחיר לצרכן הבריטי – והוא לא יהיה זול
מאת: דני בלר
צילום ראשי: הודו בתנור, מאכל חג המולד המסורתי (צילום: Image by pixel1 from Pixabay)
עוד פחות מחודשיים יציינו את חג המולד בעולם הנוצרי – כאשר בשר תרנגול הודו הוא המאכל הפופולרי בחג. בשנים קודמות, לפני משבר הקורונה והברקזיט, בריטניה הייתה יכולה להביא עובדים על בסיס עונתי לענף הלול מרחבי האיחוד האירופי. היה מדובר בהליך קל יחסית, שלא היה כרוך באישורים מיוחדים. עם צאת בריטניה מהשוק האירופי המשותף, העניינים הסתבכו.
זו השנה הראשונה בה ברקזיט – וגם מגפת הקורונה – משפיעים קשה על מצבת כוח האדם בענף הלול בבריטניה. על פי הנראה, בריטניה תצטרך להסתמך על ייבוא בשר הודו מצרפת. צרפת תקבע את המחיר, שייקבע בין היתר על ידי הביקוש – וכשהביקוש גבוה, המחיר עולה. זאת אחת הסכנות של שוק מזון שהופך להיות מוטה ייבוא.
מגדלי ההודים בבריטניה מזהירים מזה תקופה ארוכה, כי מחסור בכוח אדם בענפי הלול יגרום בסופו של דבר לתלות בחסדי צרפת, שתייצא בשר הודים לבריטניה, אך בטח לא במחיר הישן, כשבריטניה הייתה חלק מהאיחוד האירופי. לכאורה, הפתרון למשבר הוא במתן אישור זמני להביא עובדים על בסיס עונתי, אך מתברר כי בימי הברקזיט הדבר לא קל כמקודם.
טבלה: תמונת מצב אפרוחי הודו בבריטניה (לשבוע, באלפים)
(מקור: משרד החקלאות הבריטי / סקירה סטטיסטית)
לפני 30 שנה, רק כ- 30% מצריכת בשר ההודו בבריטניה. המצב השתנה, כאשר החלו להביא עובדים לענף ההודים מרחבי האיחוד ובריטניה חוותה שגשוג בענף: חוות חדישות נבנו ורשתות המרכולים תמכו ביצרנים. בריטניה הצליחה לספק לעצמה את כל צריכת בשר ההודו.
הברקזיט שינה את הכל: האיחוד האירופי הוא זה שיקבע את חוקי המשחק. מגדלי ההודים בצרפת מחככים ידיהם בהנאה: הם הולכים "לדפוק קופה" בחג הקרוב. בשל קצב גידול ההודים, בריטניה עברה את המועד בו יכלה להתחיל בגידול מקומי.
על פי הערכה, ענף ההודו המקומי בבריטניה יצטרך לצמצם את הייצור בכ-20%, בשל המחסור בידיים עובדות, בשל העובדה כי אינו נגיש כבר לכוח אדם מהאיחוד. לא יהיה מי שיגדל ולא שיעבד את התוספת לחג. גם מגפת הקורונה אינה עוזרת למצב: בבריטניה החליטו לפתוח את המשק ולבטל את ההגבלות ועובדים רבים חלו או הוכנסו לבידוד.
צמצום בייצור – בשל מחסור בידיים עובדות
על פי הערכה, ענף ההודו המקומי בבריטניה יצטרך לצמצם את הייצור בכ-20%, בשל המחסור בידיים עובדות, בשל העובדה כי אינו נגיש כבר לכוח אדם מהאיחוד. לא יהיה מי שיגדל ולא שיעבד את התוספת לחג. גם מגפת הקורונה אינה עוזרת למצב: בבריטניה החליטו לפתוח את המשק ולבטל את ההגבלות ועובדים רבים חלו או הוכנסו לבידוד.
הבאת עובדים זרים לבריטניה כרוכה בבירוקרטיה ובעלויות גבוהות. הם נדרשים לדבר אנגלית שוטפת, לעמוד בכל מיני תנאים ועלות העסקתם גבוהה למגדלים. רוב העובדים הזרים בחרו לעזוב את בריטניה ולעבור למדינות האיחוד.
טבלה: תמונת מצב משחטות הודו (לשבוע, באלפי יחידות)
(מקור: משרד החקלאות הבריטי / סקירה סטטיסטית)
עיקר הדאגה בבריטניה היא אצל המשקים הקטנים והמגדלים במשק המשפחתי – שהולכים לספוג פגיעה קשה בהכנסות לפני החג. מבחינתם, זו עונת חגים אבודה. מי שירוויחו בגדול הם תאגידי הענק בשני הצדדים. הצרכן המקומי ישלם על ההודו שלו לחג מחיר יקר.
כעס בבריטניה: הברקזיט מזיק לחקלאות המקומית
החקלאות הבריטית נחשבה לאחת המפוארות באירופה: מסורת בת מאות שנים, תוצרת איכותית, תרבות ארגונית וגאווה מקומית. השוק האירופי המשותף אפשר לה להתחרות ולהשתדרג. היה ייבוא של מוצרים שלא ניתן לגדל בבריטניה (למשל, פירות טרופיים) והיה גם ייצוא של מוצרי איכות (גבינות בריטיות מסורתיות, עם תו מקור).
אחרי מלחמת העולם השנייה, מעמדה הכלכלי של בריטניה נפגע. היא כבר לא הייתה מעצמת-על כלכלית. עם זאת, לפחות עד הברקזיט, היא נמנתה עם המשגשגות שבמדינות העולם: התל"ג שלה הוא השמיני בעולם. בבסיס הכלכלה עומדת התעשייה, המעסיקה כרבע מכוח העבודה ומספקת את רוב סחורות היצוא. הממלכה המאוחדת נחשבת מדינת שירותים כיוון שכ-70% מכוח העבודה מועסקים בשירותים. חשיבות רבה יש גם לתיירות, לבנקאות ולמסחר.
לול הודים. מחסור בידיים עובדות
(צילום: Image by Capri23auto from Pixabay)
החקלאות מתקדמת, והמועסקים בה (2% מכוח העבודה) מספקים כ-90% מהצרכים המקומיים. עד 1975 הממלכה המאוחדת הייתה תלויה ביבוא נפט וגז טבעי לתעשיותיה, אך בעקבות גילוים של מרבצי נפט וגז בים הצפוני, אשר כ-75% מהם בשליטת הממלכה המאוחדת, היא מספקת כיום את כל תצרוכתה ואף מייצאת כ-2% מהנפט המיוצא בעולם. מלבד השימוש בנפט ובגז טבעי, הממלכה המאוחדת משתמשת גם בפחם, שמקורו באי הבריטי עצמו, להפקת אנרגיה. באי הבריטי מצויים מחצבים נוספים כגון בדיל, ברזל, מלח, עופרת ונחושת.
כל זאת התאפשר כאשר בריטניה הייתה חלק מהשוק האירופי המשותף. כל עוד בריטניה הייתה חברה באיחוד האירופי, היא נדרשה לציית לעיקרון חופש התנועה של עובדים באיחוד האירופי. אזרחים של הממלכה המאוחדת נהנו מהחופש שהקנה אותו העיקרון, לפיו אזרחים של המדינות החברות באיחוד יכולים לחיות ולעבוד בכל מדינה באיחוד ללא אפליה ותחת אותם התנאים שמוקנים לאזרחי המדינה המארחת.
כעת, העובדים מהאיחוד אינם נגישים בקלות והמדינות באיחוד קובעות את מחירי התוצרת החקלאית שבריטניה מייבאת מהם. מחסור אמנם לא צפוי, אבל מחירים יקרים בחג המולד – כן. מחקרים שונים, בתחום המדיניות החקלאית, מזהירים ממשלות מהפיכת החקלאות למוטת ייבוא. על פי המרכז ללימודים אסטרטגיים בוואשינגטון, חקלאות מוטת ייבוא עלולה, במקרי קיצון, לאיים על היציבות השלטונית.
