צמח הקמלינה מוכר מזה אלפי שנים באירופה, שם מפיקים ממנו שמן מאכל, המשמש גם להזנת חיות משק. לשמן ולגרעינים תכולת חלבון גבוהה וטעמו – ערב לחיך. חוקרים באוניברסיטה למדעי הבריאות בליטא גילו שהוא יכול להחליף את הסויה היקרה כמזון לפטמים – ואפילו נרשם שיפור בביצועים
דני בלר
מחירי הסויה, כמו שאר הגרעינים, עולים בעקבות המשבר העולמי בשוק התבואות. הסויה משמשת בין היתר בתערובות להזנת עופות, גם בצורת כוספות. מדענים באוניברסיטה הליטאית למדעי הבריאות מצאו כי שמן זרעי הקמלינה יכול לשמש כתחליף לסויה בתזונת פטמים.
שמן קמלינה, או "שמן פשתן מזויף", הוא שמן זרעים דחוס המופק מצמח הקמלינה סאטיבה, צמח ממשפחת המצליבים אותו ניתן למצוא גם בישראל. לשמן המופק מזרעי הצמח תכולה גבוהה של אומגה 3 והוא משמש כתוסף מזון באירופה ובאסיה. במזרח אירופה הוא מוכר היטב. כעת נמצא, כי הוא יכול להוות מקור חלבון זול בהזנת עופות.
במהלך ניסויים, גילו המדענים מאוניברסיטת ליטא, כי הוספת קמלינה לתזונת העופות, שיפרה את איכות בשר העופות ואת הכבד שלהם. קמלינה. לזרעי הצמח תכולה של 36.8% שמן.
הקמלינה, הגדלה בר באירופה, תורבתה לפני כ-3,000 שנה בשווייץ כצמח ממנו מופק שמן מאכל ומזון לחיות משק. עד שנות ה-40 של המאה ה-20, הקמלינה הייתה גידול חשוב במזרח ובמרכז אירופה ושימשה להפקת שמן. כיום ממשיכים בעיבוד זרעיה במעט מקומות באירופה. שמן הקמלינה שימש לתאורה וכשמן מאכל (בכינוי פשתן בר, שומשום גרמני או שמן פשתן מזויף). חוקרים מעריכים שהוא הובא לצפון אמריקה בלי כוונה כעשב שוטה עם זרעי פשתן והיה לו חשיבות מסחרית מוגבלת.
צמח הקמלינה זוכה להתעניינות מחודשת בשל הרמה הגבוהה במיוחד שלו (עד 45%) של חומצות שומן אומגה 3, שאינה שכיחה במקורות צמחיים. הזרעים מכילים 38 עד 43% שמן ו-27 עד 32% חלבון. למעלה מ-50% מחומצות השומן בשמן הקמלינה בכבישה קרה הן רב בלתי-רוויות. השמן גם עשיר מאוד בנוגדי חמצון טבעיים, כגון טוקופרולים, מה שהופך את השמן היציב ביותר הזה לעמיד מאוד בפני חמצון.
