מבנה הביצה ואיכות הקליפה

איכות הקליפה הוא נושא שתמיד מטריד את מגדלי המטילות ואת האחראים על הזנת עופות. אחוזי שבר נמוכים יכולים להשפיע באופן משמעותי על הצלחת הלהקה. ממה מושפעת איכות הקליפה ומה בידינו (כתזונאים וכמגדלים) לעשות כדי הגיע לתוצאות מיטביות? כדי להבין זאת צריך להתחיל ממבנה הביצה והמנגנונים שמשפיעים על יצור הקליפה

עומר גבאי, מדריך שדה, מטילות, תדמיר
צילום ראשי: ביצי מאכל (קרדיט: Image by pichai25 from Pixabay)

מבנה הביצה

מעטפת הביצה: קליפת הביצה מגנה ותומכת במבנים הרכים הפנימיים. היא חדירה למחצה לאוויר ולמים ומסייעת במניעת זיהום חיידקי. כ- 94-95% מקליפת הביצה היבשה הוא סידן פחמתי (CaCO3) במשקל של כ-5 גרם. בנוסף מכילה קליפת הביצה מינרלים נוספים (כ 0.3% זרחן ו- 0.3% מגנזיום ועקבות נתרן, אשלגן, אבץ, מנגן, ברזל ונחושת). שאר הקליפה הוא החומר ה​​אורגני הקושר את מבני הסידן ויוצר את המבנה הגיאומטרי היוצר את החוזק. חוזק הקליפה תלוי במידה רבה גם בגודל הביצה, צורתה ועובייה.

הקוטיקולה: השכבה החיצונית של קליפת הביצה הוא הקוטיקולה. היא ציפוי בלתי חדיר, דק, שאינו מסיס במים, המורכב בעיקר מגליקופרוטאינים (תרכובות חלבון וסוכרים) ומהווה מערכת סינון המונעת חדירת פתוגנים וזיהומים אך מאפשרת החלפת גזים וויסות של הלחות ומונעת את התייבשות העובר בזמן ההדגרה. בביצי מאכל יש לה תפקיד חשוב בשמירה על הביצה מפני זיהומים חיצוניים. הקוטיקולה היא החומר הרטוב שאנו מוצאים על הביצה מייד לאחר ההטלה. היא מתייבשת מהר ואוטמת את הביצה כאמור. בזמן שהקוטיקולה רטובה היא רגישה לחדירת חיידקים דרך הנקבוביות בקליפה. אם הביצה מונחת על משטח מלוכלך, קיים סיכון ממשי לזיהום תכולת הביצה. מתחת לשכבה הסידנית נמצאות השכבות הרכות של מעטפת הביצה – שתי ממברנות (שכבות בעלות חדירות סלקטיבית). כאשר יש בלול ביצי “ניילון” אנו רואים את הממברנות.

ברור כי בהפעלת כוח חיצוני העולה על יכולת ההתנגדות של חוזק הקליפה, התוצאה תהיה שבר.

קליפת ביצה
(צילום: Image by Juanita Mulder from Pixabay)

מה משפיע על איכות קליפת הביצה?

מגוון גורמים תזונתיים ושאינם תזונתיים יכולים להשפיע על איכות קליפת הביצה:

  • משך הזמן שהביצה שוהה בבלוטת הקליפה במהלך היווצרות הקליפה.
  • קצב השקעת הסידן בבלוטת הקליפה.
  • השעה ביום בה הביצה מוטלת (מוקדם בבוקר או מאוחר יותר).
  • גיל המטילה; גודל הביצה עולה ועובי הקליפה יורד עם הגיל.
  • מחלות ומזהמים שונים למשל ברונכיטיס, ניוקאסל, מיקופלזמה, מיקוטוקסינים, קוטלי חרקים, חומרי הדברה ועוד.
  • חוסר איזון במזון.
  • איכות מי השתייה ומערכת המים באופן כללי וכן זמינותם.
  • צריכת המזון, זמינותו ושעות האכילה (הוזכר במאמרים קודמים בנוגע להזנת לילה ורמות סידן בדם בשעות יצירת הקליפה).
  • גורמים כלליים – גנטיקה, סוג המבנה (קונבנציונאלי, אוויארי…), סביבה (טמפרטורה, תאורה), גורמי סטרס, אוורור, ניהול (איסוף ביצים, תחזוקה, אחסון) ועוד.



    סידנית היא אחד מחומרי הגלם הזולים ביותר ואין משמעות גדולה להגבלת ריכוז הסידן במנה. הבעיה היא השפעות גומלין בין מינרלים. יעילות ספיגת המינרלים במערכת העיכול מושפעת מגורמים רבים – מקורם, תכונותיהם (מטען חשמלי לדוגמא) והיחסים ביניהם


    החשיבות של תזונה אופטימלית

מכיוון שקליפת הביצה מכילה בעיקר CaCO3, בדרך כלל מניחים כי סידן הוא רכיב המזון היחיד המשפיע על איכות הקליפה. עם זאת, גם זרחן וגם ויטמין D3 מעורבים, יחד עם מספר מינרלי קורט (המינרלים הניתנים בכמויות קטנות יותר במנה). מצב בריאות המעיים ותפקוד הכליות ממלאים תפקיד חשוב בספיגת הסידן ובפעילות ויטמין D.

ברור שסידן וזרחן נדרשים למטילות ברמות מספקות ליצירת קליפת ביצה. מקור ואספקה ​​נאותים של סידן במהלך ההטלה הם מכריעים על מנת לשמור על איכות הקליפה ומאזן סידן תקין. אך הסידן חשוב גם להרבה תהליכים אחרים בגוף כמו פעילות שרירים (כיווץ ופעילות שריר תלויה באופן ישיר בסידן, במצבים קיצוניים ניתן לראות אפילו שיתוקים ופרכוסים), בניית שלד ואחזקתו, איזון מינרלי. בתנאי חוסר איזון בזמינות הסידן עלולות להתפתח בעיות במערכות אלה שיהיו בעלות השפעה על מצבה של המטילה מעבר לאיכות הקליפה.

בלולים בהם יש אפשרות למדוד את צריכת המזון המדויקת באופן יומיומי, כמות הסידן יכולה להיות מתוכננת ביחס ישיר לצריכת המזון. האתגר בהערכת צריכת הסידן היומית (והמינרלים ושאר מרכיבי המזון באופן כללי) בהזנת תערובת לחוצה הוא הסיכון בכך שיתרחש בירור של מזון באבוס (בעיקר בלולים עם תאים משפחתיים גדולים המכילים עשרות מטילות). קיים סיכון לצריכה לא אחידה של תערובת עקב צפיפות או עקב היררכיה בתוך כל תא, כך שהמטילות שניגשות ראשונות לאבוס לאחר חלוקת תערובת יאכלו מנה שונה מהמטילות שיגיעו אחרונות. כדי להימנע מכך יש לדאוג להפעלות תכופות מספיק של מערכות ההאבסה וכמובן אורך אבוס מספק.

אם ברור שתנאי בסיסי למאזן סידן תקין למטילה הוא תערובת מאוזנת מבחינת מינרלים. אז למה לקחת סיכון בחוסר בסידן ולא להכפיל את הכמות המומלצת בתערובת ובכך להיות בטוחים שלא יחסר סידן למטילה?

סידנית היא אחד מחומרי הגלם הזולים ביותר ואין משמעות גדולה להגבלת ריכוז הסידן במנה. הבעיה היא השפעות גומלין בין מינרלים. יעילות ספיגת המינרלים במערכת העיכול מושפעת מגורמים רבים – מקורם, תכונותיהם (מטען חשמלי לדוגמא) והיחסים ביניהם. זרחן וסידן לדוגמא משפיעים זה על זה ולכן נהוג לשמור על יחס קבוע ביניהם. המשמעות היא שאם נכפיל את אחוז הסידן במנה נגרום לבעיה בספיגה של מינרלים ולהיפך – ריכוז מוגבר של מינרל אחר (במזון או במים) עלול לפגוע בספיגה של סידן. המטרה היא למצוא מקור סידן שייספג ביעילות גבוהה ולא ישפיע על המינרלים האחרים.

קיימים בשוק תוספי המזון אינספור מוצרים המיועדים לשפר את איכות הקליפה. המוצרים מיועדים לשפר את נעכלות הסידן ו/או את זמינותו לטובת יצור הקליפה אך לצערנו אין מוצר אחד שפותר את הבעיה והנושא נמצא תמיד בבחינה ע”י תזונאים.

תוסף סידן למנה
(צילום: Image by Beverly Buckley from Pixabay)

אז מה בכל זאת ניתן לעשות?

חלק מהנקודות שהוזכרו אינן בשליטה ישירה של המשק אלא של התזונאים, אך יש לא מעט אפשרויות שהן בשליטת המגדל:

לטעמי הכל מתחיל בשליטה בנתונים, איסוף נתונים מדויק לגבי כל המשתנים בלול הוא קריטי לצורך קבלת החלטות. כמובן שמספר הביצים היומי הוא הבסיס אבל נתונים על צריכת מזון ומים, תמותה, מספר ביצים מלוכלכות וסדוקות וכל נתון אחר שניתן למדוד יאפשר ניתוח לגבי השינויים היומיומיים בלול וקבלת החלטות בהתאם.

ממשק כללי וממשק אבוס – בלולים המבוקרים קיימת מערכת שליטה שמאפשרת שמירה על טמפרטורה נוחה, מהירות רוח, לחות ועוד, אך גם בלולים פתוחים יש אפשרויות לתת למטילות תנאים יותר נעימים. בעיקר בקיץ צריך להשתמש בכל האמצעים כדי להקל על המטילות את עומס החום – צינון פנים הלול באמצעות מערפלים ומאווררים, פתיחת סביבת הלול כדי שאוויר יכנס ללא הפרעה, שמירה על טמפרטורת מי השתייה ע”י הצללה ובידוד מערכת המים וכמובן ניקיון תקופתי של מערכת המים. פעולות אלה ישפיעו לטובה על צריכת המזון וממילא על צריכת הסידן והזרחן. זמינות מזון רציפה במשך כל היום לכל המטילות. לוודא שלפני כל האבסה יש מספיק אוכל בכל האבוסים. הזנת לילה – הפעלת מערכת ההאבסה והדלקת אור באמצע הלילה היא בעלת תועלת כפולה – בשעות הלילה הטמפרטורה נמוכה ולמטילות קל יותר לאכול, הן קמות משינה ומייד ניגשות לאכול ובכך אנו משלימים את צריכת המזון היומית ותועלת נוספת היא שאכילה בלילה מעלה את ריכוז הסידן בדם ומשפרת את זמינותו בשעות ייצור הקליפה (השלב האחרון לפני ההטלה).

אפשרות נוספת בידי המגדל היא להזין בשני סוגי תערובת – נמוכה בסידן בשעות הבוקר וגבוהה בסידן בשעות הערב, מתוך אותו הגיון של זמינות סידן גבוהה בשעות הלילה. דבר חשוב נוסף הוא האבסת תערובת מתאימה לגיל הלהקה ולצריכת המזון. באופן טבעי משקל הביצה עולה ככל שמטילות מתבגרות ועולות במשקל הגוף; אולם קליפת הביצה הופכת דקה יותר ויותר, מכיוון שאין עלייה מידתית במשקל הקליפה. במקביל, היכולת של המטילות לספוג סידן במעיים פוחתת. מכאן שחוות עם להקות מבוגרות עלולות להיתקל בשכיחות גבוהה יותר של בעיות קליפה. אחת הדרכים לשלוט בבעיה היא ניהול גודל הביצה. ניתן להשיג זאת על ידי הגבלת גודל הביצה באמצעות האבסת תערובת נמוכה יותר בחלבון וגורמים אחרים המשפיעים על גודל הביצה. שליטה בגודל הביצה במהלך חיי הלהקה יכול להיות בעל השפעה גדולה על אחוזי השבר בסוף חייה.

לסיכום:

מחלקת התזונה תמשיך במאמצים לספק תערובת אופטימלית למשקים ולחפש פתרונות חדשים לבעיה הישנה, אך ככל שמגדלים ימלאו את חלקם ע”י שמירה על ממשק מיטבי ושיתוף האינפורמציה והנתונים במהלך הגידול נוכל להתקדם.

כתבות נוספות

ענף ההטלה בישראל: העובדות האמיתיות

מאת: מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי עופות בישראל בשבועות האחרונים מופצות ידיעות שקריות הנוגעות לענף הטלה. חלק מהעיתונאים לא טורחים לבדוק את העובדות האמיתיות וחלקם