נזק עצום נגרם ללול של משפחת עטון שבמושב דוב״ב שבגבול לבנון לאחר פגיעה ישירה של טיל. הלול המאכלס 11.5 אלף עופות נפגע משמעותית וקיים נזק עצום ללול ולמיכל התערובת. הבעלים של הלול ניצל באורח פלא לאחר שיצא להכין צהרים לחיילים המשרתים באזור.
הלולן קוטי עטון: ״ לא נותנים לנו להיכנס כרגע ללול לראות את הנזק. הלול שלנו נפגע משמעותית והלך טוטאלוס. אלפי עופות שלנו נהרגו. נזק עצום. כואב לי הלב. אבא שלי, אברהם שהוא הבעלים של הלול ניצל בפוקס. הוא יצא למספר דקות להכין ארוחת צהרים לחיילים שמשרתים באזור ובכך הוא ניצל״. ארגון מגדלי העופות פועל מול כלל הגורמים הרלוונטיים בנוגע לפיצוי ולפינוי המטילות.
נזק ללול בדוב"ב
זו אינה הפגיעה היחידה או הראשונה בלולים במלחמה. במושבים וקיבוצים בעוטף עזה, שפונו מיושביהם, יש היום בעיקר צבא ומעט מאוד חברים, החולקים זמנן בין כיתות הכוננות לבין ניסיון להציל את החקלאות במשקים. בקו העימות, מטעי פרי, סמוכי גדר, התייבשו או שהפירות נרקבו על העצים. הלולים, לולי הטלה, מתופעלים במרבית המקרים בשלט רחוק: "אני מגיע פעם ביומיים, לאסוף ביצים. בודק שהכל בסדר, נותן אוכל ובודק שיש מים – ונוסע בחזרה למקום בו המשפחה מפונה", מספר אחד הלולנים. בדרום, בעוטף עזה, שומעים כל הזמן את הפצצות צה"ל. בקיבוצים שנפגעו, המבנים טרם שוקמו – עדות אילמת וכואבת למתקפה הרצחנית.
"אנחנו לא יודעים מתי נוכל לחזור. לא יודעים מתי נקבל פיצוי. המשפחות בבתי מלון, אבל כמה זמן אתה יכול להיות במלון בלי עתיד. זה לא נופש, זה להיות פליט. נכון, עוטפים אותנו באהבה, אבל עד ה-7 באוקטובר בשעה 6:30 בבוקר היינו חקלאים, מורים, עובדי סיעוד, אנשי היי-טק ותעשייה. עכשיו אנחנו פליטים וחלקנו מנסה לבנות את החיים מחדש, בבאר שבע ובתל אביב, להתחיל מ-א', כי גם הבית איננו. מילא הבית, אבל גם החברים, אצל חלק מאתנו גם חברי המשפחה אינם או שהם חטופים. עוד אין לנו אופק", מספר חבר קיבוץ בעוטף, שאינו לולן, אך ענה לטלפון של אחד הלולנים, שנשכח בחדר.
נטועה. תיעוד של החיזבאללה של פגיעה בלול – צילום מסך
מושב נטועה: "חיזבאללה מתעד את הלולים שלנו"
"מהלול רואים את חיזבאללה, אבל העבודה נמשכת", אומר הלולן הוותיק עמוס כהן, ממושב נטועה שעל קו העימות. הוא הופתע לראות את הלול שלו בתיעוד ירי לעבר ישראל, ששיחרר ארגון הטרור חיזבאללה. "הלול נמצא בשטח בו נופלות פצצות, לעיתים גם אין אזעקה. אך העבודה נמשכת. יש לי גם מטעים, שהם ממש צמודים לגדר ולשם אפילו הצבא לא נכנס. אבל הלול עובד. אי אפשר שלא. העבודה נמשכת ומסביב שומעים את קולות המלחמה".
"אני לולן ובני גם לולן. שכנעתי אותו להישאר במושב ולעבוד בלול. יש לי מכסה ולול וותיק. אני לולן מזה 45 שנה וגר במושב מאז. זאת העבודה שלנו מאז ומתמיד. הממשלה חייבת להכיר בחשיבות של החקלאות. דיברו איתנו על רפורמה, קראו לנו "לולי זבל" ודורשים מאיתנו להחליף את הלולים, המספקים מזה שנים ביצים איכותיות. בלולי חופש המטילות מטילות על הרצפה… על מה מדברים", אומר עמוס כהן.
"המושב שלנו כרגע ריק, מלבד העובדים החיוניים. אני חבר בכיתת הכוננות, אז אני חייב להיות כאן. לא זכור לי מצב כזה, בו אוכלוסיה פונתה בצפון ובדרום. חייבים להבין את חשיבותה של החקלאות ושל היישובים בקו העימות ואת השליחות שאנחנו ממלאים".
תיעוד פגיעת טיל בדוב"ב (ללא קרדיט)
יש לכם מיגוניות בקרבת הלולים?
"לא. אין לנו לצערי הרב. אצלנו הירי מהגבול כל כך קרוב שברוב הנפילות לא הייתה אזעקה. היו שתי אזעקות מהתחלת הלחימה ועשרות נפילות אם לא יותר בסביבה שלי. אני מדבר על טווח של קילומטר, קילומטר וחצי מסביבי. אה עשרות. יורים עלינו פצצות מרגמה, שומעים את השריקה ואת הנפילה".
לא חשבת להתפנות?
"לא. אי אפשר, אני אישית לא יכול, משני טעמים. אחד – אני בכיתת כוננות של המושב, אני, הבן שלי והבת שלי מתנדבים בכיתת הכוננות. אני מחויב להישאר פה מתוקף היותי מתנדב בכיתת הכוננות. אנחנו פה בכינון ישיר. לירי של מרגמות או טילים קצרי טווח אנחנו ממש חשופים".
עמוס כהן כועס מאוד על מקבלי ההחלטות: "הולכים לכיוון של כביכול רפורמה בבעלי חיים בלי להבין בנושא. לשבת בתל אביב ולקבוע שצריך רפורמה, על סמך כל מיני הצהרות הזויות שכביכול אנחנו לולי זבל, כשאין מגע בכלל בין הזבל לעופות ומה שהם רוצים זה תרנגולת בלול חופש, שהיא מטילה את הביצה על הזבל.
"תוך המצאת שקרים הזויים מוציאים אותנו לרפורמה, הם לוקחים לנו את הפרנסה שלנו היחידה הקטנה שיש לנו פה בגבול הצפון וההשקעה בלול רפורמה היא כל כך גדולה שזה לא כלכלי לנו.
כמה שנים אתה עובד בענף הלול?
"מיום עלייתי לנטועה, אני עליתי לנטועה בשבעים ותשע. אני בן מושב גורן. זה גם מושב סמוך גבול. גם אבא שלי היה מגדל עופות. קניתי פה משק במושב נטועה בשנת 1979".
"עברו 44, 45 שנה, כאילו אתמול, אני תמיד הפעלתי את הלולים. הבן שלי קיבל מכסה, אני דאגתי שהוא גם יהיה לולן, בניתי לו בשטח הקטן שלי לול, כדי גם הוא יוכל לגדל. אנחנו מוגדרים כיישוב גדר, ממש כינון ישיר למרגמות קצרות טווח".
"כל אירוע, אם יש חדירה או אירוע אחר, אנחנו הראשונים בקו האש והשטחים החקלאיים שלנו, של המטעים, הם צמודים לגדר ולא ניתן אפילו להתקרב אליהם. אני מנסה לקדם החלטה על פיה יכירו בנו כיישובי צמודי גדר ובחקלאים כנישה נפרדת, לא כמו מאפס עד שתיים אלא כיישובי גדר, שתהיה התייחסות כלכלית בכל הנוגע לפיצוי".
"צריך להבין: אנחנו חשופים לכינון ישיר, לטילי הבורקאן. טילים פרימיטיביים במשקל חצי טון. אצלנו כבר ירו שלושה כאלה לגזרה שלנו. את ניסוי הכלים החיזבאללה עשו עלינו".
עמוס מספר, כי אפילו גובה הפיצוי שרוי במחלוקת, כאשר גובה הפיצוי של נטועה, שהוא יישוב סמוך גדר, זהה כמעט לזה של יישובים מרוחקים יותר, כגון קריית שמונה.
איך אתם מסתדרים עם איסוף הביצים, עם השיווק?
"נכון לימים אלה, זה עדיין עובד, אבל אנחנו נתונים כרגע לשיקול דעתו של זה שלוחץ על ההדק".
זכור לך מצב כזה, אי פעם?
"אני ארבעים ושלוש שנה פה, לא היה אף פעם אירוע דומה. רק פעם אחת היה מצב בו לא יכולתי להיכנס למטעים שלי. היום הצבא לא נכנס למטעים שלי, כי האזור שלי הוא מאוד מסוכן. מאוד מסוכן ואין אפשרות אפילו לצאת לעבד את השטח".
"עוד מעט ימלאו חודשיים בהם לא נכנסתי למטעים. אלה נזקים עקיפים. הנזקים הגדולים יהיו לי בשנה הבאה. אני עכשיו צריך להילחם בשביל לקבל את הזכות הזאת. עכשיו אני צריך להתעסק גם בהגנה של היישוב ואני צריך להתעסק גם בהגנה של הפרנסה שלי העתידית. את האוכל של העופות אני מקבל באופן סדיר, כרגע".
את התערובות אתה מצליח לקבל באופן מסודר?
"אני עובד מול כל מיני מכוני תערובת, אז מסתדרים".
"אנחנו לא במצב נורמלי כאשר בגבולות הדרומי והצפוני עשרות אלפי אנשים פונו מבתיהם. זה אומר שאין לנו הרתעה. ההרתעה שלנו על הפנים. יש מדינת תל אביב, יש מדינת פריפריה. כל עוד מדינת תל אביב לא מסתכנת, אז אפשר לירות, אפשר לפנות אנשים, אפשר לטפטף ירי".
"למה? כי זה בפריפריה. אני לא שמעתי פעם אחת שהיו תירוצים של ברקים כשירו על תל אביב. ישר הגיבו כשזה היה על תל אביב".
מושב נטועה ממוקם באזור הצפון בגובה כ-690 מטר מעל פני הים ליד הגבול בין ישראל ללבנון השייך למועצה אזורית מעלה יוסף.
היישוב מונה קרוב ל- 70 משפחות כיום. הוא הוקם בשנת 1966 על מורדות הר בירנית, על ידי בנים למשפחות מהמושבים בגליל כחלק מהתוכנית ליישוב הגליל על ידי יהודים שנקראה מבצע ”סוף סוף". רוב המתיישבים היו יוצאי כורדיסטן. שמו של היישוב סמלי, כך גם שם היישוב שתולה הסמוך.
ירי בשידור חי על לול (הועלה לרשת הטלגרם / רן בוקר בטלגרם ובוואצאפ – שימוש הוגן על פי סעיף 27 א')
מושב דוב"ב: "המצב? כמו בשיר של זוהר ארגוב: "בלי תקווה, בלי עתיד, בלי חלום"
אצל ישראל יקוטי במושב דוב"ב המצב דומה: "אתה חייב להגיע למשק. אלה בעלי חיים שצריכים טיפול יומי. איך אתאר לך את המצב? כמו בשיר של זוהר ארגוב: "בלי תקווה, בלי עתיד, בלי חלום".
ישראל מגיע למושב מדי יום. הוא לולן מזה 50 שנה, אשר לו מכסה של 2,500 מטילות: "זו פרנסתי היחידה. לא נותרה ברירה, באים למושב, לוקחים סיכון, פועלים לפי ההוראות של הצבא. לפעמים גם אין אפשרות לעבור למושב, בגלל המצב הביטחוני".
"המשפחה שלי פונתה, כולם במלון. אני מגיע לפה לזמן המדוד של העבודה – להאכיל ולהשקות את העופות, לאסוף ביצים. אין לי אפשרות אחרת ואין לי את הלוקסוס של לא לעבוד. זאת הפרנסה שלי. אבל אף אחד לא התקשר, אף אחד לא מדבר, אף אחד לא יודע מתי נוכל לחזור לפה".
מושב דוב"ב חטף כמה פגיעות ישירות מאש החיזבאללה. לולים נפגעו ובאורח נס הלולנים לא היו באותה עת בעבודה. "יש הרגשה שכל העיניים נתונות כרגע לדרום, בגלל מה שקרה שם, אבל פה חיזבאללה עלולים לעשות דברים יותר גרועים. יש פה מצב חסר תקדים. אף אחד לא מציע לנו פרנסה חלופים והחשבונות והחיובים ממשיכים להגיע כרגיל. במלחמת שלום הגליל פינו אותנו, אבל אז ידענו שזה מתוחם בזמן. עכשיו אף אחד לא מסוגל להגיד לנו מתי נוכל לחזור, אם בכלל".
"לצערי, התחושה היא שהמדינה ויתרה על רצועת הביטחון", הוא אומר.
מושב דּוֹבֵ"ב ממוקם בגליל העליון, כשבעה ק"מ מצפון להר מירון וסמוך לגבול הצפון. המושב נכלל במועצה האזורית מרום הגליל ומסונף לתנועת המושבים. שם המושב הוא ראשי תיבות שמו של דוד בלוך-בלומנפלד, מראשי תנועת העבודה בארץ ישראל, שהיה ראש עיריית תל אביב.
המושב נוסד בשנת 1958 על ידי עולים ממרוקו ומפרס במסגרת תנועת מן העיר אל הכפר. יקוטי הוא עולה מפרס בעצמו.
מרבית תושבי המושב, עוסקים בחקלאות. בעבר היה הענף העיקרי מטעים (תפוח עץ, אגס, אפרסק, שזיף). כיום הענף העיקרי הוא הלול (בעיקר מטילות ומעט פטם). כן קיימים מספר משקים המתמחים בגידול בקר לבשר ומתבססים על מרעה, ומשקים המתמחים בגידול כבשים לבשר, ומתבססים על האבסת מספוא בדיר. במושב גם מספר משקים, אשר בנו חדרי אירוח, ומתמחים בתיירות מקומית בגליל.
בשנת 2009 הוכרז מושב דובב כ"כפר תיירותי". בסיוע משרד התיירות, שניתן בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הוחלט להשקיע בתחום התשתית והתיירות במרכז היישוב.
המושב כרגע כמעט מושבת, הלולנים עושים מאמצים עילאיים להמשיך לספק תוצרת טרייה ואיכותית, גם בימי מלחמה ולא אחת, תחת סיכון אישי רב.
הציר המאויים (צילום: דדה עינב)
מושב עין הבשור: "אין תאריך חזרה, שומעים כל הזמן את קולות ההפגזות"
גם במושב עין הבשור בנגב לא יודעים מתי יחזרו: "הייתה הודעה לפיה אנחנו אמורים לחזור למושב ב-1 בינואר 2024, אך הכל בינתיים נדחה", אומר לנו הלולן הוותיק יגאל קורין. "מדברים אולי על חזרה בחודש מרץ".
"החזקנו לולים בעין השלושה ובחולית, חלקם ניזוקו ואין חשמל. כאן, בעין הבשור, יש לול פטם וגם הודים. אנחנו פועלים משנת 1983 כאשר חלק מהלולים הוקמו בשנות התשעים".
"בחיים לא היה מצב כזה ונקווה שלא יהיה", אומר לנו יגאל. "כיום שומעים בעיקר את הפגזות צה"ל, רעש של ארטילריה ומטוסים. ככה זה כל היום, בלי הפוגה כמעט"
הפעילות של הלולים מכובדת בהחלט: "בעין הבשור, עם עוד שותף, אנחנו מייצרים 2300 טון שנתי של בשר פטם ומגדלים 3 להקות של 60,000 הודים בכל להקה".
כמו הלולנים האחרים, גם יגאל מספר על קושי לקבל סיוע ופיצוי מהמדינה: "כולם מדברים, אך בינתיים קיבלנו רק מקדמות".
הנזק ללולים של יגאל בחולית ובעין השלושה גדול: 142,000 עופות מתו כי לא היו חשמל ומים. אי אפשר היה להגיע לתקן את הנזקים. בעין השלושה נפגע לול מרקטה.
"המושב לא ריק לגמרי 20% מהחברים יחד איתנו. כל הזמן יש הרגשה של מטווח, בגלל הירי ברצועה. אנחנו במצב של חוסר וודאות מוחלט, כשהמדינה תחליט שיש ביטחון באזור, אז האנשים יתחילו לחשוב על חזרה. בינתיים המדינה לא רומזת אפילו על כך".
מושב עין הבשור: פעילות חקלאית ענפה שלא ניתן לעצור
מושב עין הבשור ממוקם בחבל אשכול, כקילומטר מקיבוץ מגן. אוכלוסיית המושב מונה כ-1,100 אנשים והוא היישוב השני בגודלו מבחינת אוכלוסייה במועצה האזורית אשכול.
עין הבשור משתייך לתנועת המושבים, והוקם בשנת 1982 על ידי קבוצת מפונים מחבל ימית שבסיני, מהמושבים שדות, חרובית, נביעות, אוגדה, פריאל, ימית, זהרון, דקלה, נתיב העשרה ותלמי יוסף. תחילה היו במושב 72 משקים. בשנת 2000 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את הרחבת המושב בכ-80 משקים נוספים.
ב-2004 חתמו המועצה האזורית אשכול, משרד הבינוי והשיכון, ומינהל מקרקעי ישראל, על הסכם להגדלת המושב ל-235 משפחות. בפרויקט בו התווספו 80 המשקים, ו-80 יחידות דיור במסגרת פרויקט "בנה ביתך".
ב-7 באוקטובר 2023, במתקפת הפתע על ישראל תקפו מחבלי חמאס את עין הבשור ומספר רב של יישובים במועצה האזורית אשכול. בין עשרה לחמישים מחבלים שתקפו את היישוב נבלמו על ידי כיתת הכוננות הגדולה של היישוב, רוב המחבלים נסוגו, וארבעה מהם נישבו והועברו לכוחות הביטחון, הקרב התקיים בשער הקדמי והגדרות, וסיוע של כחות צה"ל הגיע רק לאחר 36 שעות מתחילת המתקפה, בזמן הזה היישוב התנהל כ"אי" ופינה 80% מתושביו עד ליום ראשון בצורה עצמאית, שניים מחברי כיתת הכוננות נפצעו.
רוב התושבים עוסקים בענפי חקלאות שונים כגון גידול תבלינים, פרחים, ירקות ועופות. בעין הבשור יש מפעל לאוטומציה בחקלאות וכן בקתות לאירוח כפרי.
שרי הרפז מסייעת בלול של איתן דוידי במרגליות. צילום: דדה עינב
מושב מרגליות: "אין לנו לוקסוס לקום ולעזוב. העבודה נמשכת ואם חסר כוח אדם, מגיעים החברים מהקיבוצים לתת כתף"
גם אצל הלולן הוותיק איתן דוידי במושב מרגליות העבודה נמשכת, למרות המצב הביטחוני. חברים וחברות מבית אלפא וקיבוצים אחרים מתנדבים לאסוף ביצים בלולים של איתן דוידי.
מושב מרגליות סמוך לגבול בין ישראל ללבנון, 1.5 ק"מ מערבית לקריית שמונה. הוא נמצא ברכס רמים שבהרי נפתלי וממוקם סמוך להר שנאן, פסגת הרכס. זהו מושב וותיק, שהוקם בשנת 1951 על ידי עולים מעיראק, על אדמות הכפר הערבי הונין שנחרב במהלך מלחמת העצמאות.
המושב שייך למועצה אזורית מבואות החרמון, וקרוי על שמו של חיים מרגליות קלווריסקי שניהל את יק"א באזור הגליל בתחילת המאה ה-20, ואף עזר בהקמת מספר יישובים באזור. אחד מתושביו המפורסמים של המושב היה חבר הכנסת יוסי שריד, שעבר להתגורר ביישוב בשנת 2000, לאות הזדהות עם תושביו.
נעמה רון מסייעת בלול של איתן דוידי (צילים: דדה עינב)
כלכלת היישוב מתבססת על ענפי חקלאות שונים ובראשם ענף הביצים. ביוני 2018 זכו 4 לולים מהמושב, בבעלות שני אחים, במכרז לאספקת 144,000 ביצים ביום לצה"ל.
"אין לנו לוקסוס לקום ולעזוב. העבודה נמשכת ואם חסר כוח אדם, מגיעים החברים מהקיבוצים לתת כתף, אנשים ערכיים, מלח הארץ, לא מוותרים לא על ההתיישבות ולא על החקלאות".
דוידי הוא גם יו"ר מושב מרגליות ובחודשיים האחרונים התראיין לכלי התקשורת השונים כדי להציג את המצב בקו העימות: בראיון לחדשות 12 אמר כי הוא חש שהתושבים נתונים לחסדי ארגוני הטרור על רקע ניסיונות הפגיעה של חיזבאללה שגרמו לפציעת פועלים במושב וכן חדירת מחבל. "אני טוען שהסיבה שאנחנו עדיין חיים, זה כי חיזבאללה לא החליטו להרוג אותנו. אני עומד פה ומאחוריי החיזבאללה. מה הבעיה בשבילו, בכינון ישיר, להוריד אותי עכשיו? מה הבעיה? אין שום בעיה. אני מבקש מממשלת ישראל לשנות את המשוואה". במהלך הראיון נשמע קול נפץ עז ואיתן רץ לתפוס מחסה.
"כולנו באותו מצב, ללא ביטחון כלכלי הענף יקרוס"
"כל לולן שתשאל הוא באותו מצב", אומר לנו לולן אחר מהצפון. "צריכה להיות או התרעה או הכרעה. מה שעשו בדרום, הטבח הנורא, יכול לחזור על עצמו בצפון ואולי יותר גרוע. הממשלה צריכה לתת לנו ביטחון וגם ביטחון כלכלי, אחרת ענף הלול יקרוס. אז יביאו ביצים מחו"ל, אך התיישבות קו העימות תימחק. זה יהיה ניצחון בקרב, אבל הפסד במלחמה. אנחנו מספקים ביצים טריות, גם כשהחיזבאללה יורה עלינו. הממשלה צריכה להבין שמה שמחזיק את הגבול זו ההתיישבות החקלאית, הוותיקה והערכית. חייבים להבין מה המצב פה ובנגב, ולתת מענה מיידי, אחרת נקרוס".
