רז לב ארי ממשיך מסורת משפחתית של 50 שנה במושב גאליה

בעידן שבו החקלאות המקומית הולכת ונעלמת, רז לב ארי הוא הלולן האחרון במושב גאליה. עם לול חופש מהמתקדמים בארץ וגישה שמעמידה את רווחת העוף בראש, הוא מספר על הדרך הארוכה שעברה המשפחה מאז 1973 ועד הפיכתו למשווק עצמאי שמוכיח שתרנגולות שמחות – מטילות ביצים טובות יותר
צילומים: באדיבות רז לב ארי

"למעשה, גדלתי לתוך הלול," מספר רז לב ארי, כשהוא משחזר את ילדותו במושב גאליה. "אבא שלי, מיכאל ז"ל, הקים את הלול הראשון ב-1973, כשהמשפחה עברה מרחובות לגאליה. זה היה לול סוללות קטן עם 1,200 עופות בלבד. הייתי עוזר לו בעבודות השוטפות, עובר בין הכלובים, מסייע בהאכלה ובטיפול בעופות. זו הייתה תקופה אחרת לגמרי בענף הלול."

עם השנים, כשהיה ברור שלול סוללות קטן כבר אינו כלכלי, החל רז לחשוב קדימה. "לפני שבע שנים החלטתי לשנות כיוון והקמתי לול חופש מסוג אוויארי (aviary) עם 10,000 עופות. לא הייתה לי ברירה – הרגולציה וההבנה שהצרכנים מחפשים ביצי חופש הובילו אותי לשם."

לדבריו, המעבר לא היה פשוט. "הייתי בין הראשונים בארץ שעשו את זה, ולא היה לי ממי ללמוד. הכול היה ניסוי ותהייה – מאיך למנוע מהתרנגולות להטיל ביצים על הרצפה ועד איך לשמור על בריאות העופות." הוא מתאר את אחד האתגרים הראשונים שלו – מניעת הטלה על הרצפה: "תרנגולת שמטילה ביצה על הרצפה גורמת לכל שאר התרנגולות להעתיק את ההתנהגות שלה, לכן היה צורך לפתח אסטרטגיה ברורה – הגברת תאורה במקומות שבהם אסור להטיל ביצים וחושך מוחלט בתאי ההטלה."

"אני הלולן האחרון בגאליה," הוא אומר בגאווה. "כבר אין כאן לולים אחרים. רוב המשפחות עזבו את הענף, אבל אני לא יכול לדמיין את עצמי עושה משהו אחר. זו דרך חיים."

תרנגולות שמחות מטילות ביצים טובות
"אני מאמין שבסופו של יום, התרנגולות צריכות להיות שמחות," הוא אומר בחיוך. "זו לא רק סיסמה – תרנגולת שמרגישה טוב מייצרת ביצים איכותיות יותר."
בלול החופש של רז, התרנגולות חופשיות לנוע ולבחור את מקום המנוחה שלהן. הלול בנוי בצורה מודולרית כך שהשטח מנוצל היטב, עם רצפות מרובות ושטחי הליכה מוגבהים. "השטח הכולל הוא מעל 1,200 מ"ר, אבל עם המדפים והמוטות, יש להן הרבה יותר מקום לנוע. זה נותן להן מרחב מחיה, וזה עושה את ההבדל."
בנוסף, כדי לשמור על בריאות העופות, רז מקפיד על נהלי "ביו-סקיוריטי" (ביטחון ביולוגי) קפדניים. "אף אחד לא נכנס ללול בלי לעבור חיטוי. גם אני עצמי נכנס רק עם בגדי עבודה ייעודיים. אני מאמין שכל חקלאי חייב להבין שהבריאות של העופות היא המפתח להצלחה שלו."

מחלום ילדות לשיווק עצמאי – "מהתרנגולת עד למחבת"
אחת ההחלטות הדרמטיות של רז הייתה להפוך ממשווק עבור חברות גדולות למשווק עצמאי. "בהתחלה מכרתי לביצי הכפר, אבל אז הבנתי שהרווחים קטנים מדי. החלטתי להקים בית אריזה משלי – וזה היה אחד הצעדים הכי חכמים שעשיתי."
כיום רז משווק ביצים ישירות למסעדות, חנויות ובתי עסק. "אין תחליף לעצמאות," הוא אומר. "זה מאפשר לי להחליט על המחיר ולשלוט באיכות. כשלקוחות מקבלים ממני ביצה – הם יודעים בדיוק מאיפה היא הגיעה."

מה קורה היום בענף הלול?
בעידן שבו השוק החקלאי נמצא תחת לחצים כלכליים וביטחוניים, רז לב ארי נדרש להמציא את עצמו מחדש. "המלחמה האחרונה רק הגבירה את הצורך בביצים," הוא מספר. "ראינו עלייה גדולה בביקוש – במיוחד לתרומות לחיילים ולעמותות."

על אף המורכבות, הוא מצליח לשגשג. "השוק צמא לביצי חופש – ויש לי הרבה מקרים שאני לא מספיק לספק את הביקוש. כבר עכשיו אני בונה לול נוסף בדיוק באותו הפורמט."
גאליה, שהייתה פעם מושב לולנים שוקק, שינתה את פניה בשנות ה-2000, כשמרבית המשקים עברו לפיתוחים נדל"ניים ולפרויקטים של דיור יוקרתי. פרויקט "רחובות ההולנדית" הפך את אדמות המושב לנכס נדל"ני מניב, מה שגרם לרבים מהחקלאים לזנוח את הלולים ולהשקיע בנדל"ן.

אבל רז לב ארי לא עזב. "אני הלולן האחרון בגאליה," הוא אומר בגאווה. "כבר אין כאן לולים אחרים. רוב המשפחות עזבו את הענף, אבל אני לא יכול לדמיין את עצמי עושה משהו אחר. זו דרך חיים."
רז לב ארי מסיים את הריאיון בנימה אופטימית. "זה לא קל להיות לולן, בטח כשאתה האחרון במקום שבו פעם היו עשרות לולנים. אבל אני מאמין שלול מודרני שמבוסס על רווחת העופות ושיווק ישיר ללקוח – זה העתיד של הענף. אני מקווה שבעתיד יצטרפו אליי לולנים נוספים, כי מה שקורה היום בגאליה ובמושבים אחרים – זה לא הכיוון הנכון."

ענף ביצי החופש בישראל: מהפכת ההטלה שמשנה את כללי המשחק בענף הביצים

ביצי חופש הן ביצים שמקורן בתרנגולות שגודלו בתנאים המאפשרים להן תנועה חופשית יחסית, בניגוד ללולים הסגורים שבהם התרנגולות מוחזקות בכלובי סוללה צפופים. המונח "ביצי חופש" אינו אומר שהתרנגולות משוטטות להן בחצר פתוחה, אלא שהן מצויות בלולים מרווחים יותר, עם אפשרות לתנועה, גישה לאזורים עם אור טבעי, לעיתים קרובות עם מרחבים פתוחים מחוץ ללול – תלוי ברגולציה המקומית.

הלולים שבהם מייצרים ביצי חופש מכונים לעיתים לולי אוויארי (Aviary) – מערכות שבהן התרנגולות חופשיות לנוע במרחב, יש להן מוטות שינה מוגבהים, תאי הטלה מוסדרים וגישה חופשית יותר למזון ולמים.

בעבר, כמעט כל הביצים שנמכרו בישראל היו ביצים מלולי סוללות – לולים תעשייתיים שבהם התרנגולות חיות בתאים צפופים וללא יכולת תנועה חופשית. אך בשנים האחרונות, הצרכנים החלו להבין את המשמעות האתית והבריאותית של מקור הביצים. המודעות לזכויות בעלי החיים והדרישה של הצרכנים ל"מזון נקי ומוסרי" הביאו ללחץ על יצרני הביצים לעבור לייצור ביצי חופש.

המהלך הוא חלק ממגמה עולמית. מדינות רבות באירופה כבר אסרו כליל על השימוש בכלובי סוללות, וענקיות קמעונאות כמו Walmart, McDonald's ו-Unilever התחייבו להפסיק לחלוטין את השימוש בביצים מכלובי סוללה. המגמה העולמית השפיעה גם על ישראל, ובעידוד עמותות כמו "אנימלס" ו"תנו לחיות לחיות", הוחל לחץ ציבורי על רשתות המזון להפסיק לשווק ביצים מכלובי סוללה ולעבור לביצי חופש.

לא פעם אנשים מתבלבלים בין "ביצי חופש" לבין "ביצים אורגניות". ההבדל המרכזי הוא שביצים אורגניות מגיעות מתרנגולות שמקבלות גם תזונה אורגנית (תערובת ללא חומרי הדברה, ללא הורמונים וללא אנטיביוטיקה) ובדרך כלל גם מתגוררות בלולי חופש. לעומת זאת, ביצי חופש מתמקדות בתנאי הגידול של התרנגולת בלבד – ללא קשר לתזונה שלה.

נראה שהעתיד של הענף הולך לכיוון לולי חופש בלבד. משרד החקלאות כבר הצהיר כי בכוונתו להוציא מכל שימוש את לולי הסוללות הישנים. מהלך זה צפוי לשנות את פני הענף כולו – להפוך את ביצי החופש לסטנדרט ולא לבחירה ייחודית.

חלק מהלולנים מביעים חשש כי התהליך הזה עלול להוביל לעליית מחירים נוספת, אך ישנם גם אופטימיים שרואים בכך הזדמנות לפרוץ לשוק הבינלאומי.

גאליה: 'מושב הלולנים' שעבר הפרטה
מושב גאליה, שנוסד בשנת 1948 על ידי עולים מבולגריה, עבר גלגולים רבים בעשורים האחרונים. בתחילת דרכו, היה המושב מוקד חקלאי שבו עשרות משפחות עסקו בעיקר בגידול ירקות. בהמשך, ענף הלול הפך למקור הפרנסה המרכזי של תושבי המושב. לולים קטנים הפכו למראה נפוץ, ומשפחות רבות בנו את עתידן סביב העיסוק הזה.
אבל כמו במושבים רבים בישראל, גם בגאליה הגיעה ההפרטה, השינוי הכלכלי וכניסת פרויקטים נדל"ניים, ובמהלך השנים עזבו רוב החקלאים את הלולים לטובת השקעות נדל"ן ומקורות פרנסה אחרים. כיום, רז לב ארי הוא הלולן האחרון שנותר במושב – האיש שממשיך מסורת משפחתית של גידול תרנגולות להטלה כבר 50 שנה.