שיח לולנים: עתיד ענף ההטלה על כף המאזניים

הלכנו לשמוע מלולנים ותיקים בענף ההטלה מה עובר עליהם בימים אלה של חוסר וודאות. חלקם עברו מזמן את גיל ה-60 ועבורם הלול זה החיים עצמם. ”כשעושים רפורמה”, הם אומרים, צריך לוודא שהיא גם ברת יישום. ”לא כל דבר שמתאים לאירופה, מתאים לישראל”. החשש הגדול הוא מאובדן אלפי מקומות עבודה וקריסת משקים. שמענו דברים מדם ליבם של לולנים יקרים

דני בלר
צילום ראשי: שלמה עצמוני בלול המטילות. להקה מטופחת עם ביצועים מעולים
(צילום: באדיבותו)

הם עוסקים עשרות שנים בענף ההטלה או מהווים דור המשך לחלוצים של קו העימות. הם גדלו כילדים בתוך הלול, עבדו תחת מלחמות, סערות וחמסינים. כל אחד מהם אוהב את המקום בו הוא גר, לעיתים דור שני או שלישי במשק. הרפורמה בענף ההטלה בעצם אומרת להם: אלא אם אתם אמידים כלכלית, צעירים מספיק וגדולים מספיק, אין לכם מקום בענף הלול כפי שהכרתם. הרפורמה בענף ההטלה, שבינתיים הוצאה מחוק ההסדרים, היא אולי אחד האירועים הדרמטיים בתולדות ענף הלול בישראל.

מה שמגפות, מחלות עופות ומלחמות ישראל לא הצליחו לעשות – עומדת לעשות רפורמה אשר במרכזה טענה להורדת יוקר המחיה, רצון לפתוח את השוק לייבוא ביצים מכל הבא ליד, ביטול התכנון ודרישה להחליף את הלולים המסורתיים בלולי חופש, מהלך שעלותו ללולן נאמדת בכמיליון שקלים. בסופרמרקטים בישראל לא תהיה עוד ביצה ישראלית טריה, מזינה ובטוחה למאכל, אלא ביצה מיובאת בדרך הים מתורכיה, אוקראינה, ספרד או כל מדינה אחרת שתרצה למכור לנו ביצים. בפני לולני ההטלה בקו העימות, אותם חלוצים ובני חלוצים שבאו ממרוקו, טוניס, מזרח אירופה, כורדיסטאן, אירן, הודו ועוד – עומדת הברירה: לקחת הלוואה ענקית או לסגור את המשק.

מגדלים רבים אינם ששים להתראיין, הם בחרדה אמיתית לעתידם. ”בגיל 70 פלוס, הבנק לא משחרר הלוואות ואני כמו שאני קם כל בוקר לעבודה, כבר לא ילד. שום בנק לא ייתן לי מיליון שקל הלוואה לעסק שיש בו כזה חוסר וודאות. לא כך חשבתי שיהיו ימי הזקנה שלי”, אומר לנו לולן ותיק מהצפון, דמעות חונקות את גרונו. בחודשים האחרונים הוא מנסה להבין מה יהיה: ”הלול זה הפרנסה, וזה ממש בדוחק. אין לנו פנסיות. לאן נלך?  מי יקבל זקן לעבודה? כל החיים עבדתי, מאז שאני ילד”.

”הלול זה לא רק הפרנסה, זה החיים”

מי שמבין לליבו הוא הלולן הוותיק יעקב ג’רבי, ממושב עלמה: ”אני בן 86, בארץ משנת 1949, עובד בלול מאז שאני ילד. אני לא אומר שלא צריך רפורמה, צריך להתקדם, גם המדינה צריכה להתקדם, אבל הרפורמה היא מעבר ליכולתם של לולנים במשקים המשפחתיים. מי שישרדו את הרפורמה הם הטייקונים, ללולן מבוגר עם מכסה, אין אפשרות לעמוד ברפורמה. מדברים פה על פרנסתם של יותר מ-3,000 חקלאים”.

”מה אני יכול לעשות עם לול של 2,000 מטילות? ברגע שלמכסה לא יהיה ערך, גם למשק לא יהיה ערך. אני לולן 70 שנה. זאת הפרנסה שלי. יום אחד באים ואומרים לך – אין לך יותר פרנסה. מה נעשה?  אין לנו יכולת לקבל הלוואות, ברגע שאין לך מכסה אתה לא שווה כלום. עשו את כל הרפורמה הזו מעל לראשם של הלולנים”.


ג’רבי ממושב עלמה: ”מה אני יכול לעשות עם לול של 2,000 מטילות? ברגע שלמכסה לא יהיה ערך, גם למשק לא יהיה ערך. אני לולן 70 שנה. זאת הפרנסה שלי. יום אחד באים ואומרים לך – אין לך יותר פרנסה. מה נעשה?  אין לנו יכולת לקבל הלוואות, ברגע שאין לך מכסה אתה לא שווה כלום. עשו את כל הרפורמה הזו מעל לראשם של הלולנים”

עצמוני ממושב כפר מעש: ”אמרתי זאת בכל פורום אפשרי: תנו לטבע לעשות את שלו. אל תכפו על הלולנים הוותיקים, המבוגרים, להיכנס עכשיו להלוואות עתק ולבנות לולי רפורמה. גם לול ישן יכול להיות לול טוב, נקי ובעל ביצועים מצוינים. במקום לגזור גזירה על הלולנים הוותיקים, תאפשרו להם לעבוד בלולים הישנים ותדרשו רק מלולים חדשים להיות לולי חופש”

גואטה ממושב גורן: ”עבור רבים מהלולנים המבוגרים, הלול זה לא רק הפרנסה – זה החיים. הלולים מספקים פרנסה לא רק לאותם לולנים, אלא לעוד אלפי עובדים בפריפריה”

 


ג’רבי יכול היה לצאת לגמלאות לפני 20 שנה, אבל הוא ממשיך לעבוד – בשביל הפרנסה והנשמה. משפחתו היא מראשוני המושב, מעולי טריפולי, שפשוטו כמשמעו פינו אבנים בידיים, בנו את ביתם בעצמם, סבלו ימי מחסור במים ולילות של קור וסערות בחורפים הקשים של מרום הגליל. אבל ג’רבי לא חשב אף פעם לעזוב. הוא חקלאי בנשמה, ציוני ואוהב את המושב שהוא ביתו מאז ומתמיד. עכשיו, כך הוא מרגיש, באה הממשלה מעל הראש שלו ואומרת לו כי אין לו יותר פרנסה.

שלמה עצמוני ממושב כפר מעש, שבדרום השרון, בו 66, גדל בלול. יש לו לול מטילות ”רגיל”, שהוא מאוד גאה בו. הלול המשפחתי הוותיק שהקימו הוריו עדיין קיים ואימו, שעברה את גיל הגבורות, עובדת בו מדי בוקר. ”כשלתרנגולות לא טוב, הן לא מטילות והלהקה שלי מטילה בביצועים טובים. הלול שלי נקי, מאוורר היטב, לא תראה בו לשלשת רטובה, הוא נקי. גם לול מהסוג הוותיק יכול להיות לול מעולה, אם הוא מנוהל ומתוחזק היטב”, אומר לנו עצמוני.

יעקב ג’רבי עובד בלול המטילות. עבודה מסורה מזה 70 שנה
(צילום: באדיבותו)

”אנחנו לא אירופה”

כמו ג’רבי, הוא לא מתנגד לשדרוגים, אך יש לו דעה בנושא: ”רוצים להשוות אותנו לאירופה, אבל אנחנו לא אירופה, התנאים שונים, הן מבחינת שטחים פנויים, מזג האוויר והתנאים בשטח. מדברים על לולי חופש, אבל גם ללולי חופש יש לא מעט בעיות, מבחינת ההטלה ומבחינת הצפיפות. אנשים השקיעו את כל אונם בלולים חדשים וכעת מתבקשים לשדרג שוב, ללולי חופש. מדובר בהשקעות גדולות, שלולנים רבים יתקשו לעמוד בהן. מי שלא יהיה לו כסף, יצטרך לסגור את העסק”.

לדבריו, הפתרון צריך להתחשב בכלל הגורמים בשטח – ובראש ובראשונה בלולנים הוותיקים בקו העימות: ”אמרתי זאת בכל פורום אפשרי: תנו לטבע לעשות את שלו. אל תכפו על הלולנים הוותיקים, המבוגרים, להיכנס עכשיו להלוואות עתק ולבנות לולי רפורמה. גם לול ישן יכול להיות לול טוב, נקי ובעל ביצועים מצוינים. במקום לגזור גזירה על הלולנים הוותיקים, תאפשרו להם לעבוד בלולים הישנים ותדרשו רק מלולים חדשים להיות לולי חופש. ממוצע הגילאים של הלולנים בלולים המשפחתיים הוותיקים הוא מעל 60. גם אימא שלי לולנית. אין להם אפשרות להביא מיליון שקלים. תנו להם לעבוד”.

שלמה עצמוני מרבה להשתתף בפורומים המקצועיים ובימי העיון ולשתף בפייסבוק תמונות מהלול שלו. הוא חסיד גדול של הביצה הישראלית ולא מכבר סיפר לנו כי מאז היה ילד עבד בלול. מכעיס אותו שמדברים על הלולים כ”לולי זבל”: הוא סיפר לנו כי כילד היה נכנס ללול יחף, אוסף ביצים ואימו כל חייה עובדת בלול – והם מושבניקים בריאים.

מושב גורן. דוגמה להתיישבות בגליל
(צילום: Oyoyoy / CC BY-SA 3.0)

”עושים רפורמה? יש לוודא שאפשר ליישם אותה בשטח”

ששון גואטה ממושב גורן, בן 41, דור שני ללולנים, יש לו מכסה בלול שחודשה לפני 25 שנה. ”הלול מפרנס את המשפחה, אבל חלקנו עובדים בחוץ. אני בעד להתחדש, אנחנו לא מתנגדים לשדרוגים, כל עוד שומרים על התכנון בענף ההטלה. אם המדינה רוצה שנשתדרג, היא צריכה לסייע לנו במימון. אי אפשר לבצע רפורמה ושדרוגים, בלי להציע פתרונות. צריך גם להתחשב בעובדה שלולנים רבים בענף ההטלה הם אנשים מבוגרים, שהלול הוא פרנסתם ושהלולים האלה נמצאים בפריפריה. עבור רבים מהלולנים המבוגרים, הלול זה לא רק הפרנסה – זה החיים. הלולים מספקים פרנסה לא רק לאותם לולנים, אלא לעוד אלפי עובדים בפריפריה”.

”כאשר עושים רפורמה לא מספיק לבוא ולהחליט, צריך לוודא שאת ההחלטות אפשר ליישם בשטח. שדרוג הוא מהלך יקר – ופה צריכה לבוא הממשלה, לסייע, לבצע מהלך שיתחשב בלולנים”.

גואטה אומר שהמודלים המוצעים עלולים שלא להתאים לכל הלולנים כאחד: לולנים וותיקים עלולים להיתקל בקשיים לקבל מימון וביטול ההסדר בעצם יקשה על רבים להתחרות בייבוא זול.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה, המשא ומתן על עתיד ענף ההטלה נמשך, אחרי שנושא הענף הוצא מחוק ההסדרים. בוועדת החינוך של הכנסת נחושים לצעוד קדימה עם הרפורמה, במיוחד בעקבות לחצי הארגון לרווחת בעלי החיים, אך גם שם מבינים שהרפורמה צריכה לעבור רפורמה בעצמה, שכן אם תיושם ככתבה וכלשונה, היא תפתור אולי בעיה אחת, אבל תיצור בעיות רבות אחרות, שלא רק שלא יחסכו כלום לקופת המדינה – הן יעלו מאוד ביוקר.

על כף המאזניים, מצד אחד – שורת הרווח ומהצד השני – ערכים של התיישבות, ציונות, חקלאות, התיישבות בקו העימות, פרנסה בכבוד. לולני הטלה רבים גם מתריעים, כי בניגוד לביצה הישראלית, שזמינה תמיד, אירוע בטחוני או פוליטי עלולים להכניס את ישראל לבידוד – ואם לא יהיה לה ביטחון במזון, עלול להיווצר פה מחסור כמותו לא ידענו.

 

 

כתבות נוספות

ענף ההטלה בישראל: העובדות האמיתיות

מאת: מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי עופות בישראל בשבועות האחרונים מופצות ידיעות שקריות הנוגעות לענף הטלה. חלק מהעיתונאים לא טורחים לבדוק את העובדות האמיתיות וחלקם