"בלי פתרון מיידי, המגדלים הקטנים פשוט ייעלמו"

יואל מוסקוביץ', לולן מעוטף עזה, חושף את המציאות הקשה של מגדלי העופות אחרי מלחמת 'חרבות ברזל': פגיעות ישירות בלולים, נטישת עובדים זרים ותמיכה מדינתית חסרה
מתן צורי

ענף הלול ספג מהלומה קשה במלחמת 'חרבות ברזל' וגם בימים אלו המגדלים עדיין נלחמים במטרה לשוב לפעילות. יואל מוסקוביץ' (40), לולן ומנהל מקצועי של מספר חוות גידול ומתגורר בעוטף עזה, חרד לעתיד הענף. "ענף הלולים נשכח מהמדינה. חקלאים קטנים לא שורדים".

בימים אלו, כשהשקט היחסי חזר לדרום, יואל מוסקוביץ, לולן ומנהל מקצועי של חוות גידול באזור קיבוץ כרמיה, גברעם ומבקיעים, מתחיל בהליך השיקום, שכולל עבודה קשה מאוד. אמנם נדם רעש התותחים פחות או יותר, צה"ל אפשר לשוב לפעילות חקלאית רגילה, אבל את הנזק שנגרם קשה לאמוד. לא די בכך שמגדלי העופות מתחילים כמעט הכל מחדש אחרי הטלטלה שהביאה עימה המלחמה, הרי שהמדינה לא ממש תומכת והם מוצאים את עצמם לבד במערכה. "אחרי שהשקט חזר לאזור וחזרנו לעבוד, אנחנו מתמודדים עם בלאגן מאוד גדול. אמנם קמים כל בוקר מוקדם במלוא המרץ לעבודה, אבל כל יום זה כמו מלחמה. הסיבה לכך היא שהמחירים היום מאוד נמוכים. מאוד קשה להוציא את העופות למכירה. לפעמים אנחנו פשוט נתקעים עם הרבה עופות להרבה מאוד זמן, כשהם כבר מאוד בוגרים", מספר מוסקוביץ.


"אני חושב שבסופו של דבר כל המגדלים הקטנים יותר פשוט ייעלמו. הם לא יצליחו להחזיק מעמד. כלומר, מי שלא שייך לאינטגרציה גדולה, שיש לו גם תערובת וגם כמויות של עופות ומשחטות, לא יצליח להחזיק מעמד. היום כמעט ואין חקלאים פרטיים"


אז איפה המדינה מסייעת?
"המדינה לא תומכת בענף הזה בכלל. חסר מישהו שידאג שיהיה איזשהו מחיר אחיד, שיהיה טוב לכולם, שיהיה איזון קצת בענף. המדינה צריכה להיות יותר מעורבת במחיר תחרותי, שכולם יוכלו להרוויח ולא שביום שבו אחד מרוויח המון השני מפסיד המון. שיהיה איזון. הצרה הגדולה של המגדלים היא שחלק מהעופות שמגדלים- אין באמת וודאות אם תצליח למכור את זה עם רווח או עם הפסד".

אתה חרד לעתיד הענף?
"כן מאוד. אני חושב שבסופו של דבר כל המגדלים הקטנים יותר פשוט ייעלמו. הם לא יצליחו להחזיק מעמד. כלומר, מי שלא שייך לאינטגרציה גדולה, שיש לו גם תערובת וגם כמויות של עופות ומשחטות, לא יצליח להחזיק מעמד. היום כמעט ואין חקלאים פרטיים".

אני מניח שהמלחמה בשנה האחרונה לא ממש שפרה את המצב
"עוד יותר מזה", מוסיף מוסקוביץ, "המלחמה הכניסה אותנו ללחץ אטומי. למשל בתחום הכוח אדם. המון תאילנדים נעלמו, פשוט ברחו. יש כמובן לולנים שנמצאים בעוטף עזה ומן הסתם היו צריכים להתקפל, כמוני למשל, כמו בצפון הארץ. חוות נפגעו באופן פיזי, ולא רק מהמשק הכללי שהיה משותק. למשל החווה שלנו ליד קיבוץ כרמיה שבעוטף עזה. התאילנדים נטשו. היינו צריכים להפעיל את החווה בלי תאילנדים. ולא תמיד הצבא נתן לנו להיכנס. היו לנו הפסקות חשמל שגרמו לנזקים ותמותה אדירים. כמעט כל החווה הלכה לאבדון. לקח לנו המון זמן עד שנכנסנו, פינו את כל המתים בחווה, ניקינו והתחלנו להכין את החווה לקליטת עופות חדשים. את המעט עופות שנשארו שם הוצאו תחת אש, כמו שאומרים. צריך להבין, נהגי משאיות תערובת לא היו מוכנים לבוא לשם, אפילו לא להתקרב. התוצאות היו נוראיות. קרוב ל-200,000 עופות מתו לנו. יש לנו גם לול ליד כרם שלום שחטף פגיעות ישירות. המורכבות עדיין קיימת. עד היום קשה להחזיר תאילנדים לעבודה. הם לא רוצים לבוא לעבוד. מפחדים. אני מבין אותם לגמרי"

ובכל זאת, איך מתמודדים וממשיכים הלאה?"
"עובדים קשה, אין ברירה. מתגברים על הכל".

מוסקוביץ גר בקיבוץ זיקים שבעוטף עזה. בשבעה באוקטובר חוליות מחבלים פלשו לישראל דרך חוף זיקים, טבחו ורצחו עשרות אזרחים וחיילים. פלישת המחבלים אל שטח הקיבוץ ובתי החברים נבלמה בזכות תושייתה של כיתת הכוננות של הישוב, שפתחה באש לעברם. במשך שעות התנהלו על גדרות הקיבוץ חילופי אש וחלק מחברי כיתת הכוננות נפצעו באורח בינוני וקל. צוות של יחידת 'מגלן' שהיה באזור איגף מאחור את המחבלים שהיו מחופרים בעמדות בחולות זיקים, וחיסל אותם במכת אש. כל הזמן הזה יואל, אישתו וילדיו היו בבית. "רק בשעות הערב קיבלנו אישור לצאת מהממ"ד ומהקיבוץ. פינו אותנו למגורים במרכז הספורט הימי בקיבוץ שדות ים. בימים הראשונים עוד הייתי עסוק בחילוץ התאילנדים שלנו משם, ואח"כ גם לדאוג להם למגורים זמניים. בהתחלה הם התארחו בקיבוץ שדה יואב. בהמשך הם כבר התחילו לחזור לעבודה, לא כולם כמובן. אני חילקתי את זמני רוב הזמן בין המשפחה שבשדות ים לעבודה בעוטף. היו המון נסיעות. זו הייתה תקופה מאוד מורכבת עבור כולנו".

המשבר המתמשך בענף הלול בישראל מעמיק, כאשר מגדלים רבים נאבקים לשרוד כלכלית בעקבות עלויות תפעול גבוהות, תחרות מיבוא וקשיים תפעוליים. ענף הלול, המהווה מרכיב חשוב בביטחון המזון של ישראל ומספק פרנסה לאלפי משפחות, מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים. כך למשל העלייה הדרמטית במחירי המספוא, שמהווה כ-70% מעלויות הגידול, יחד עם התייקרות החשמל והדלק, הובילו לשחיקה משמעותית ברווחיות המגדלים. מגדלים רבים מדווחים על הפסדים חודשיים של עשרות אלפי שקלים, המאלצים אותם לשקול סגירת הלולים.

המשבר אינו מוגבל לישראל בלבד. השוק העולמי של תעשיית העופות מתמודד עם אתגרים דומים, כאשר מגפת השפעת העופות שפקדה מדינות רבות גרמה לנזקים כבדים והשמדת להקות גדולות, והנזקים מורגשים עד היום. באירופה ובארה"ב, מגדלים רבים נאלצו לסגור את עסקיהם בשל העלויות הגבוהות והרגולציה המחמירה.

 רגולציה מחמירה בישראל 

בישראל, הרגולציה המחמירה בתחום רווחת בעלי החיים והדרישות הסביבתיות מחייבת השקעות כבדות בשדרוג הלולים. מגדלים רבים מתקשים לעמוד בדרישות אלו ללא תמיכה ממשלתית מספקת.
התחרות מול יבוא מוזל מחו"ל מהווה אתגר נוסף. בעוד שהמגדלים המקומיים נדרשים לעמוד בתקנים מחמירים, מוצרי יבוא אינם תמיד כפופים לאותן דרישות. הפתרונות המוצעים כוללים תמיכה ממשלתית מוגברת, הגנה מפני יבוא לא הוגן, והקלות רגולטוריות זמניות. משרד החקלאות מגבש תוכנית סיוע, אך המגדלים טוענים שהפתרונות המוצעים אינם מספקים. ללא התערבות משמעותית, קיים חשש אמיתי לעתיד הענף ולביטחון המזון של ישראל. סגירת לולים נוספים עלולה להוביל לעליית מחירים לצרכן ולתלות מוגברת ביבוא. החודשים הקרובים יהיו קריטיים לעתיד הענף, כאשר הכל תלוי ביכולת לגבש פתרונות ארוכי טווח שיבטיחו את המשך קיומו של ענף הלול בישראל, תוך שמירה על איזון בין צרכי המגדלים, דרישות הרגולציה, ויוקר המחיה.

כתבות נוספות