גיל אלכסנדר, המלווה את ענף הלול חמישה עשורים, מהם 25 שנה במכון התערובת "צמח", יוצא לגמלאות. בראיון ל-"משק העופות", הוא מספר על ילדותו בצרפת, על הבית הציוני בו גדל ועל שנותיו בענף הלול – כלולן ואיש מכון תערובות
מאת: חזי כהן
צילומים: דני בלר
בימים אלה, לאחר 50 שנות עבודה בענף הלול, מהם 25 שנה כאיש שדה של מכון תערובת "צמח", יצא גיל אלכסנדר לגמלאות. רבים בענף הלול מכירים את גיל ואת עבודתו רבת השנים בלווי מגדלי הפטם, בעיקר באזור הצפון. את גיל פגשתי לראשונה לפני 46 שנה, בשנת הלימודים הראשונה שלנו בפקולטה לחקלאות ברחובות. מאז, דרכנו המקצועיות השתלבו ולאורך כול השנים היינו בקשרי עבודה. היום, לאחר שפרש, מספר גיל איך כול זה התחיל.
גיל נולד וגדל בצרפת. בצעירותו השתייך לתנועת הנוער "בני עקיבא". עם סיום התיכון החליט לשנות מסלול. במקום להמשיך בלימודים גבוהים בצרפת, החליט להכיר את ישראל. בעזרת תנועת הנוער "בני עקיבא" הצטרף לתוכנית "עליה וקליטה בישראל". התוכנית כללה שנת הכשרה בקיבוץ, שנת שרות צבאי, ושנת הדרכה בסניף בני עקיבא בצרפת. בסוף 1970 הגיע גיל לשנת הכשרה בקיבוץ עין הנצי"ב. לאחר חודש בקיבוץ, מצא עצמו בעבודה בלול. "משיכה טבעית" הוא אומר. העבודה בלול נמשכה לאורך כול השנה בקבוץ. עם סיום שנת ההכשרה, התגייס לצבא ושירת בחיל הנדסה. בשנת 1972 חזר לצרפת כמרכז סניף "בבני עקיבא" בעיר טולוז. לפני סיום ההדרכה בבני עקיבא, נרשם גיל דרך הקונסוליה הישראלית ללמודים בפקולטה לחקלאות. רצונו העז לעלות לישראל, התממש באוקטובר 1973, שלושה ימים לפני מלחמת יום כיפור. קיבוץ עין הנצי"ב קיבל אותו בברכה גדולה. רוב חברי הקיבוץ גויסו למלחמה. הנוער של הקיבוץ ובוגרי ההכשרה הצרפתית החזיקו את הענפים. גיל שלא גויס בתחילה, החליט על דחיית הלימודים, באופן טבעי השתלב בענף הלול. בהמשך, גויס למילואים ונטל חלק במאמץ שלאחר המלחמה. בחופשות מהצבא, עין הנצי"ב היתה תמיד הבית.
כשיצא ללימודים, הידע המעשי הרב שצבר היה לו לעזר רב
באותה תקופה, הכיר גיל את אסתר, בת קיבוץ אשדות יעקב איחוד שחזרה בתשובה וביקשה לשרת כמפקדת כיתה של נחלאים בקיבוץ דתי. "אהבה גדולה שנמשכת גם היום" אומר גיל. אחרי החתונה, בקיץ 1974, נשלח גיל על ידי הקיבוץ ללימודי חקלאות בפקולטה ברחובות. הידע המעשי שהיה לו בעבודתו בלול עזר לו מאוד לקלוט גם את הידע התיאורטי ולהכיר את ענף העופות בארץ. בסיום הלמודים ב- 1977, הדרך חזרה לקיבוץ ולעבודה בלול הייתה קלה.
עניינו הרב בענף הלול הביא אותו להישגים
באותה תקופה, בעין הנצי"ב היה לול קטן יחסית עם מבנים ישנים משנות החמישים ושני לולים מבוקרי אקלים שנבנו בתחילת שנות השבעים. לצד הלול היה גם מכון תערובת פרטי שסיפק תערובות ללול ולרפת. עד מהרה השתלב גיל גם במכון התערובת, הכין מתכונים ללול, ונעזר הרבה בנתן גור, חבר אשדות יעקב "איחוד" ותזונאי ב"צמח תערובות". הביצועים המקצועיים של לול עין הנצי"ב לא היו מן המצטיינים אך הרווח היה גדול הודות ליעילותו של מכון קטן ומקומי.
גיל היה גם פעיל מאוד בהתארגנות הלול האזורית. הוא התעניין בחדשות הענף, התייעץ רבות עם מדריכי משרד החקלאות בנושאי הגידול וההזנה. הרצון שלו לדעת ולחקור, הביאו אותו לעריכת תצפיות רבות בנושא הזנה: תערובת לחוצה לעומת כופתיות, תערובת ממכון פרטי לעומת מכון אזורי. זו הייתה תקופה בה מחלות הגמברו והמיימת גרמו לנזקים כבדים בלולים. גיל הראה שתערובת קמחית מקטינה באופן משמעותי את התמותה ממיימת גם אם היא פוגעת בקצב הגדילה. את כול תצפיות השדה, היה מסכם והיה ומדווח עליהם בכנסים האזורים למגדלים אחרים.
באותה תקופה, מכוני התערובת הפרטיים שהיו בקיבוצים ובמושבים, נסגרו אחד אחרי השני. אך מכון התערובת הקטן בעין הנצי"ב החזיק מעמד. גיל מציין שבעקבות התצפיות על התערובת קמחית מול תערובת מכופתת, נתן גור קיבל את ההחלטה האמיצה לספק תערובת קמחית ללולים הסובלים במיימת, ובכך "צמח תערובת" היה המכון האזורי היחיד בארץ שייצר גם תערובות קמחיות ללולים, וכך עד היום.
העבודה של גיל בלול עין הנצי"ב נמשכה עשרים שנה עם הפסקה קצרה בתפקיד מזכיר פנים של הקיבוץ.
העבודה המסורה של גיל הביאה לו הצעת עבודה
עבודתו המסורה של גיל בלול לא נעלמה מעיני המוסדות האזורים (משקי עמק הירדן ועמק המעיינות). בקיץ 1995 קבל פנייה מנתן גור להצטרף לצוות העבודה של המכון כאיש שדה. גיל לא התלבט הרבה ומסביר: "ההצעה הגיעה בדיוק ביום ששכלתי את בני הבכור, והיום אין לי ספק שהעבודה בצמח עזרה לי מאד להשתקם".
"צמח תערובות", מכון אזורי בבעלות משקי עמק הירדן, דרום הגולן ומשקי עמק בית שאן (עמק המעיינות), הוא המכון השלישי בגודלו בארץ. באותו תקופה ייצר כ- 180 אלף טון, כיום מייצר 260 אלף טון, מתוך זה 100 אלף טון לענף הפטם ו-45 אלף טון לענף ההודיים. המכון הוא היצרן הגדול ביותר של תערובות לענף המדגה בארץ. בנוסף הוא כמובן מייצר תערובות וחליפות לענף החלב והבקר. בשנים האחרונות התחיל המכון לפתח גם מזון "כחול לבן" איכותי לחיות מחמד, חלקו הולך לייצוא בנוסף לייצוא של מזון דגים.
עם כניסתו של גיל לעבודה כמדריך שדה בפטם, הנהלת צמח הבינה את חשיבות הקשר ההדדי בין המגדלים לבין עובדי המכון: התזונאים, מחלקת הזמנות ומשלוחים, מחלקת ייצור ומעבדה. על כן, הוחלט לגייס אנשי שדה בכל הענפים כדי לחזק את האמון והשקיפות בין המגדלים למכון תערובת.
בשנת 2010, יזמה משחטת "עוף טוב" הקמת מחלקה חקלאית לענף הפטם שיותר מאוחר הפכה להיות אינטגרציה. חן איתן מאשדות יעקב "איחוד" התמנה כמרכז הפרויקט. גיל מספר: "מיד גיליתי שחן מדבר בשפה שלי: שקיפות, מחויבות ונועם הליכות. בנוסף, הוא ידע לקבל את החלטות הנכונות בכל צומת. יחד עם ד"ר גלעד איילי והמדריך יאיר ישי, הוא הקים צוות מקצועי מעולה שהיה לי קל וטבעי להשתלב בה. חן, איש עמק הירדן העובד ב"מפעלי שאן" ואני, מעמק בית שאן שעובד ב"מפעלי עמק הירדן", שמנו לנו כמטרה לשקם את מערכת היחסים הלא טובה, שהייתה מלאה בחשדות הדדיות בין שני האזורים. והיום אני רואה בסיפוק רב את שיתוף הפעולה המלא שקיים בין "עוף טוב" ל"צמח תערובות" בתחום גידול ושווק עופות".
איסוף נתונים מהשטח כמפתח לעבודה מוצלחת
כבר בתחילת עבודתו כמדריך שדה, הבין גיל שאיסוף הנתונים המקצועיים בלולים הוא כלי חיוני לשיפור וקידום הענף. הוא פיתח מסד נתונים המבוסס על סיכומי מדגרים שערך ביחד עם כל מגדל בנפרד. גיל מוסיף: "בתחילה הייתי צריך לרכוש את אמון המגדלים . לאט, לאט, כאשר כל מגדל עשה את ההשוואה את הביצועים שלו מול הביצועים של האחרים , הוא הבין את היתרונות של השקיפות באיסוף וריכוז הנתונים המקצועיים, וכך נוצר שיתוף פעולה מלא עם כולם".
בכל משק, לאחר סיום המדגר, היה גיל מתייצב במשק, וביחד עם הלולן, הם היו מצליבים מספרים ומסכמים את המדגר. היה לו מאד חשוב לרדת לרמת סיכום לפי מבנה כדי להשוות בין סוגי מבנים, קווים גנטיים, מדגרות ותוכניות הזנה. בסוף כול שנה, הוא דאג לפרסם סיכום מקצועי אזורי, וכל מגדל קיבל מצגת על מנת לראות את התקדמות הלול שלו מול לולים אחרים.
החל משנת 2000, גיל פיתח מאגר ממוחשב של נתונים מקצועיים בכל משקי האזור.
בהמשך עבודתו, מונה על ידי מריו טינסקי ז"ל למנהל לקוחות של המכון ורכז אנשי שדה. באותה תקופה, התדמית של "צמח" הייתה של "מכון שמייצר מזון איכותי אך יקר". מריו ז"ל, קבע את החזון של "צמח תערובות": קואופרטיב המחויב לספק לבעליו את המזון הטוב ביותר והזול ביותר. בעזרת מנהל הכספים החדש, איציק אזולאי, הם הקימו מודל ייחודי עד היום הנקרא "קוסט פלוס": בכל חודש, מחשבים את העלות האמיתית של כל תערובת – יותר מ – 400 סוגים- לפי חומרי גלם, זמן ייצור והוצאות קבועות. כך שהמגדל משלם את העלות האמיתית של התערובת -עם רווח מינימאלי למכון – ואינו צריך לחכות לסוף שנה לקבלת "החזרים" שנקבעו עד אז באופן מאד שרירותי.
גיל: "הודות למהפכה הזאת, "צמח תערובות" הוא המכון המוביל היום גם באיכות וגם במחיר".
בתחילת שנות ה – 2000, נתן גור וגיל הקימו לול תצפיות של "צמח" בחוות הלולים של קיבוץ לביא בו נערכות תצפיות שדה על הרכבי תערובות שונים, חומרי גלם חדשים, השוואת קווים גנטיים ועוד הרבה נושאים. גיל:" זהו כלי חיוני למחלקת התזונה ואנו נעזרים בצוות המסור והמקצועי של הלול בלביא, בניו, אליסף והדר.
שותף מלא בדיונים על עופות ללא אנטיביוטיקה ב"עוף טוב"
כאשר בשנת 2013, משחטת "עוף טוב" החליטה לייצר בשר מעופות שגדלו ללא אנטיביוטיקה, "צמח תערובות" היה שותף מלא בכל הדיונים המקצועיים. וברור שהלול בלביא גם משמש את אינטגרציית "עוף טוב" בפיתוח מחקרים לגידול עופות ללא אנטיביוטיקה.
גיל: "אני מאמין שבניגוד לטרנדים האחרים בענף – אורגני, ביולוגי וכו' – גידול עופות שגדלו ללא אנטיביוטיקה או תרופות כימיות אחרות תורם באופן משמעותי לבריאות הציבור: ידוע שככל שמשתמשים יותר באנטיביוטיקה כך היא מאבדת את האפקטיביות שלה – החיידקים מפתחים עמידות נגד האנטיביוטיקה – ולכן עדיף לשמור אותן לשימוש הרפואה ההומנית ולא להשתמש בהן ברפואה הווטרינרית. היום אפשר לקבוע בוודאות שאפשר לגדל עופות ללא שום תרופה, להקטין את אחוזי התמותה בלול ולהגיע כמעט לאותם ביצועים המקצועיים. אני בהחלט גאה שהייתי שותף למהלך הזה למרות שהייתי מאד ספקן בקשר להצלחתו".
הרצון העז להרחיב אופקים בענף הלול הארצי, הביא את גיל להיות חבר פעיל בוועדה המקצועית של האגודה הישראלית למדע עופות. הוא תרם רבות בכנסים שנתיים של האגודה. העביר הרצאות בהן הציג השוואות בין קווים גנטיים, להקות רביה, והכול על בסיס מאגר המידע של הנתונים בשטח .
גיל מתגורר כיום בקיבוץ מעלה גלבוע, אבא לשבעה ילדים, סבא לעשרה נכדים. "אחרי 50 שנה בענף הלול, מהם 25 כמדריך שדה "בצמח תערובות", אני מסתכל אחורה בסיפוק רב. ולא מצטער על כלום: ההחלטה לעלות לישראל, להצטרף לקיבוץ עין הנצי"ב, ללמוד בפקולטה לחקלאות ולעבוד בלול".
"בעיקר אני מאושר על 25 שנים של עבודה מעניינת ואתגרית כמדריך שדה ב"צמח תערובות". מצאתי שם אנשים טובי לב, מסורים לעבודתם. יכולתי בלי חשש להציג דעות אחרות, ידעתי שיש תמיד אוזן קשבת. המנהלים מסתכלים שם לכל עובד בגובה העיניים, בלי שום התנשאות והדלת שלהם תמיד פתוחה. יחד עם זאת, הם אינם חוששים לקבל החלטות, יש להם חזון ברור: לשרת את החקלאי ולעמוד לרשותו. צמח היא בשבילי משפחה ובית שני במלוא מובן המילה. אני מאד שמח שהיום יש חברה צעירים בכל המחלקות שממשיכים באותה המסורת. אני עוזב בלב שקט כי אני בטוח שהם יזרימו דם חדש ואיכויות חדשות, יש על מי לסמוך".
"במשך השנים ראיתי את ענף הלול משתבח עם הזמן. שיפורים מקצועיים, מבני לול חדשים, טכנולוגיות גידול וממשק מתקדמים. מבחינה מקצועית ענף הלול הגיע להישגים הדומים למה שקורה בעולם המערבי. אך מבחינה ארגונית ומסחרית יש לנו עוד הרבה מה לשפר: אני חסיד של שוק פתוח. כול משחטה ואינטגרציה צריכות להתחרות על השוק עם מוצרים איכותיים וייחודיים. אני לא מאמין בתכנון שמוכתב מלמעלה, ואני נגד כול התערבות חיצונית. בניגוד לענף החלב או הביצים, גידול עופות הוא קצר מאד, ארבעים יום בסך הכול. שינויי הצריכה במשך השנה ידועים לכולם בהתאם לחגים של האוכלוסיות השונות. לכן על כל מערכת אינטגרטיבית לתכנן את עצמה בהתאם ליכולת השיווק שלה ולמחיר עלות הגידול. בכל מקרה אני אופטימי ומאמין גדול בענף הלול ומקווה שהענף יגיע ל – "שקט תעשייתי" לרווחת כולם".
מהן תוכניותייך לאחר הפרישה?
"אמשיך להיות בקשר עם אנשי המכון יום בשבוע. הייתי תמיד מעורב בעשייה פוליטית וחברתית במדינה ואני מקווה שאוכל לתרום יותר בתחום הזה. כמובן שיחד עם אסתר נטייל בארץ ובעולם במידה והקורונה תאפשר זאת. חזרתי גם אחרי תקופה ארוכה לנגן בחליל צד, משחק בתיאטרון פלייבק – אימפרוביזציה. בקיצור, אני לא מתכוון להשתעמם לרגע…"
