אביו היה שר החקלאות וממקימי מושב גילת, הוא נולד לתוך עבודת האדמה וגידול העופות ומלווה את ענף הלול לאורך שנים רבות. בביתו שבמושב גילת שמענו על העבודה, האתגרים, המשפחה הערכית ועל היום הנורא של מתקפת הטרור
דרך ארוכה עבר הלולן יואב אוזן ממושב גילת: מלול משפחתי שכל העבודה בו הייתה ידנית, דרך גידול הודים ופטמים ועד ללול בשיטות המודרניות של היום. הוא בא ממשפחה חקלאית שורשית: אביו, אהרון אוזן ז"ל, היה לא רק ממקימי מושב גילת, אלא זכה לימים להיות שר החקלאות של ישראל ואיש ציבור אהוב ומוערך. כשר החקלאות הוא שימש בממשלת רבין. כשר העבודה והרווחה, בממשלת בגין. יואב ירש ממנו את אהבת הארץ, המדינה והאדמה.
"אבא שלי היה רב ושוחט בתוניס. היה מלמד תלמידים. כאשר עלה לאונייה לישראל, הוא זרק את הסכין של השחיטה ואמר 'אני בישראל רוצה להיות חקלאי'. הוא חלם להיות מושבניק. לא רצה קיבוץ, אלא מושב חקלאי", מספר יואב.
"הביאו את העולים מתוניס לתפרח. הוא הקים קבוצה של תוניסאים, חבר'ה שבאו מהעיר שלו ומכל מיני קהילות שהקים והם החליטו שהם מקימים את מושב גילת. הביאו אותם לתפרח, כי בתפרח כל הזמן מושבניקים עזבו. לא היה קל".
פה יקום מושב גילת
"אבא שלי ראה את המרחבים שליד צומת גילת והחליט שזה יהיה מקום מעולה להקים את מושב גילת. מושב גילת הוא מושב שרובו מעולי תוניס. בבסיס, במקור שלו. היו פה אולי ארבע משפחות מרוקאיות, אבל הרוב הם יוצאי תוניס. אני נולדתי פה, ליתר דיוק נולדתי בבית חולים הדסה בבאר שבע. גדלתי בחקלאות. להורים שלי במשק היה לול עופות".
בימים ההם, לולי העופות היו צנועים מאוד: "המגדלים היו מקבלים חמישים או שבעים אפרוחים במדגר. הלול היה מעין בטונדות, עם חלונות זכוכית. אימא שלי הייתה יושבת עם האפרוחים, מחממת אותם עם פתילייה. אני הייתי יושב לידה כל הלילה עד שהייתי נרדם. אני מדבר על 1959, 1960. אני נולדתי בשנת 1955, ומאז גדלתי בעבודה עם האפרוחים עופות, מטילות. הייתה לנו להקה קטנה של איזה מאתיים עופות מטילות, הכול היה ידני, האכלה ביד, מים בתעלות כאלה שהיינו צריכים לנקות אותן באופן קבוע, איסוף ביצים ידני, הוצאת הזבל שזה היה סיוט של החיים להוציא את הזבל מתחת לסוללות.
"בקיץ, היו מקררים את העופות עם ממטרות מים מעל הלולים. בקיץ הכל הסריח שם והכל היה מגעיל. זו הייתה העבודה שלנו. אני אומר שאנחנו היינו עבדים קטנים. בזמנו זו הייתה עבודה מאוד קשה. אחר כך אבא שלי בנה לול ליד הבית, של חמשת אלפים עופות, שזה היה אז משהו גדול באמת.
"בהמשך הוא בנה שני לולים ליד בית העלמין של גילת. שם גידלנו כבר 24,000 עופות, שזה היה באמת אז מפלצת של ממש".
באיזה שהוא שלב, בגלל המכסות, אוזן עבר לגדל הודים ולשווק אותם בהצלחה ברחבי הארץ. הוא חזר שוב לפטם והסב חזרה חלק מהלולים.
"ההודים קשים יותר לגידול. הגידול יותר ארוך. אני תמיד אומר שלהודים יש איזה משאת נפש למות. זה משהו מטורף. הם חולים הרבה. הפרופורציות של הגוף מול החלקים הפנימיים שהם הלב והריאות לא נכונות. אז הם נפגעים מאוד. כמובן אורך זמן הגידול".
"בעיה נוספת היא שבארץ לא פיתחו תנאי גידול טובים להודים. זה עדיין בלולים פתוחים, חם בחוץ, קר בחוץ, הם חיים בתוך הדבר הזה. לדעתי זאת בעיה. אתה לא יכול לקחת חיה כמו הודו, כששוררים ארבעים מעלות בחוץ, אז אתה מערפל את הלול עם מים, זה גורם לרטיבות בתוך הלול, מתסיס את הגללים, וזה יותר גרוע".
"יש גם את עניין נצילות המזון: פטם יודע לעשות ניצולת מזון טובה. ההודו לא. לא עשו פיתוח קווים כמו בפטם, בו כל הזמן מריצים אותו קדימה. בהודים נשארנו עם ההזנה שהיא יותר טובה, אין ספק. הפיתוח הגנטי הוא יותר טוב. אבל התנאים הממשקיים הם מאוד קשים להודים. לכן, התוצאות הן תמיד פחות טובות".
"כשהמחירים של התערובת היו 700-800 שקלים לטונה, אז הפער היה שלושים-ארבעים אגורות לקילוגרם בשר. אבל כיום מחיר התערובת הוא 2,500 לטונה, ברגע שאתה לוקח עוד קילו תערובת, אז זה מוסיף לך כבר עוד שני שקלים כמעט לקילו ואז זה כבר נהיה פער מטורף. זה לא כמו שהיה אז".
לולן כיום לא יכול להרים לבדו את כל העלויות
יואב אוזן עובד כיום מול אינטגרציה. הוא מגדל כ-500,000 פטמים לשנה. בדרום חסרים לולים, בשל פגיעת מתקפת הטרור. "מתחילים לבנות את הכול מחדש, אבל המון לולים נפגעו, מאות אלפים של עופות לא מגדלים שם עכשיו. הבעיה היום של לבנות לול חדש, אתה משלם איתו רק את הריבית. היום גובים עשרה אחוז ריבית".
"מהגידול של כל השנה, נשאר לך מיליון שקל. אתה צריך להחזיר את ההחזר הון שלך ואת הריבית ואת העובדים ואת כל זה, זה כמעט בלתי אפשרי".
בן דודו ואחיינו נרצחו במתקפה על זיקים
רק ביום התשיעי שאחרי מתקפת הטרור על הדרום הצליחו כוחות הביטחון להגיע למיגונית בה נמצאו גופותיהם של אריה ובנו אלי אוזן הי"ד מחסה. הבן רון, אשר היה אמור להצטרף לבילוי המשפחתי בחוף, לא התעורר באותו בוקר ובכך חייו ניצלו.
אריה אוזן הי"ד, בן 68, ממושב גילת ובנו אלי הי"ד מאשדוד נרצחו בחוף זיקים יחד עם אזרחים נוספים שחיפשו מחסה מפני המחבלים שפשטו על החוף. אלי הותיר אחריו אישה וילדה בת 12. אריה הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדים.
אריה אוזן מספר על הגבורה של הכוחות שלא חיכו לפקודה בנגב ויצאו להתמודד מול אלפי המחבלים, כך שוטרים שהיו בביתם, כיתות כוננות ורבש"צים, שניהלו את קרב הבלימה, עד להגעתם של כוחות צה"ל. את שקרה בנגב בשבת השחורה, עוד יחקרו.
מושב גילת: העולים מתוניס שהקימו חקלאות לתפארת
גילת, מושב העולים השני אשר הוקם בנגב עלה על הקרקע ב-י"ג בכסלו ה'תש"י (1949) על ידי עולים מתוניסיה. עם השנים התווספו תושבים ממרוקו, לוב ותימן. בתחילה היו במושב רק שלושה צריפים שנבנו על גבי בלוקים מוגבהים. הצריפים שימשו את כל צורכי המושב ומילאו תפקיד של צרכנייה, בית ספר, גן ילדים, בית כנסת ומועדון.
מסביב לצריפים גודרה חלקת קרקע של כעשרה דונמים, ובתוך השטח המגודר הוקמו 60 עד 80 אוהלים צבאיים כהים וכבדים. בתווך הועמד מיכל מים לשתייה על לבנים מספר. כך נראה כל המושב. במחצית חייו הראשונה של המושב צביונו היה חקלאי באופן מובהק. בהתחלה קיבל כל מושבניק שלושה דונמים של אדמה מרושתת ודי מהר הוברר לכל שמשלושה דונמים מושקים, בתנאים של אז, אי אפשר להוציא פרנסה. זה לא נתן אפילו קיום חלקי. אותם שלושת הדונמים הראשונים, היו קרקע בתולה שנחרשה בפעם הראשונה 'אחרי אלפיים שנה'.
לאחר סיום הבניה והקמת היישוב, כל חבר שעזר להקים את המושב קיבל חלקת אדמה לחקלאות ששטחה היה כשני דונמים, אף על פי שהם לא ידעו את מושגי החקלאות וכמעט שלא היה להם ציוד. בסוף שנת 1980 נפגע המושב במשבר הכללי בענף החקלאות.
כשליש מהתושבים עוסקים בחקלאות: לולים לפטמים ותרנגולי הודו, רפתות, גידול פלפל לייצוא ותבלינים לשוק המקומי. שאר התושבים מועסקים בעבודות חוץ. בין חברי המושב הבולטים אהרן אוזן אשר כיהן במספר תפקידים בממשלות ישראל, ביניהם סגן שר החקלאות, שר החקלאות, שר התקשורת, שר העבודה והרווחה, השר לקליטת העלייה, וחבר הכנסת מטעם מפא"י ומפלגת העבודה. בנוסף, יזם את הקמתם של מספר מושבים נוספים בנגב לאורך תקופת שירותו הציבורי והיה ממייסדי תנועת מסורת ישראל בשנת 1981 וארגון הקניות של מושבי הנגב, אותו ניהל עד 1968. היה חבר המושב עד למועד פטירתו ב-23 בינואר 2007.
לאורך השנים הגרעין גדל והתפתח והצטרפו אל המושב עוד משפחות וכיום הוא נחשב כמושב בעל אוכלוסייה צעירה לעומת מושבים אחרים, מה שגורם למשפחות צעירות רבות לעבור לגור שם. נכון לשנת 2015, במושב גילת חיים כ-1,300 אנשים. אופי התושבים במושב הוא חילוני עם גרעין מסורתי.
השר אהרון אוזן: עלה מתוניס – והיה לשר בממשלת ישראל
אהרן אוזן נולד בעיירה מוּכְּנִין (דרומית למונסתיר), תוניסיה, למד בקולג' בעיר סוסה. באותה תקופה היה חבר תנועת בית"ר. לאחר שסיים את לימודיו ונישא לג'יני, עבר לצרפת ומשם עלה בשנת 1949 לישראל, אוזן נשלח להכשרה חקלאית בקיבוץ רביבים בו הצטרף כחבר לתנועת מפא"י, לאחר ששימש כצורף זהב בארץ הולדתו.
אוזן היה ממקימי מושב גילת ב-1949 בו היה חבר עד יום מותו. משנת 1952 ועד 1959 שימש כמזכיר וגזבר המושב. לאחר מכן, ניהל את ארגון הקניות של מושבי הנגב עד 1968. באותה תקופה היה שותף גם להקמת אגודת "מימי הנגב" וחברות נוספות הקשורות למושבים בנגב.
בשנת 1965, נבחר אוזן מטעם המערך לכנסת השישית ושימש סגן שר החקלאות. לאחר פרישתו מהכנסת ב-1969, מונה למזכ"ל תנועת המושבים בו כיהן כשלוש שנים והחל משנת 1973 כיהן אוזן כנשיא הפדרציה הספרדית בישראל.
הוא מונה לשר לראשונה ב-1974 בממשלה ה-16, קצרת הימים, בראשותה של גולדה מאיר, וכיהן כשר התקשורת. לאחר מכן בימי הממשלה ה-17 של יצחק רבין בין השנים 1974 ל-1977 שימש כשר החקלאות ובחלק מהקדנציה שימש גם כשר התקשורת. היה השר הראשון שנולד בצפון אפריקה. כשר חקלאות נאבק נגד מושבים וקיבוצים שהחכירו מאדמותיהם לגורמים פרטיים.
בשנת 1976 מינה ועדה על מנת לחקור את תופעת ההשתלטות על אדמות מדינה. בראש הוועדה עמד מאיר זורע, אז מנהל מינהל מקרקעי ישראל. אוזן אימץ את המלצת הוועדה והקים בסוף אותה שנה את "הסיירת הירוקה".
בשנת 1981 הקים יחד עם אהרן אבוחצירא את תנועת מסורת ישראל (תמ"י) ובאותה שנה נבחר בשנית לכנסת העשירית מטעם התנועה, ומונה לסגן השר לקליטת עלייה. בהמשך, לאחר התפטרות אבוחצירא מן הממשלה, מונה לשר העבודה והרווחה ולשר לקליטת עלייה. לאחר שלוש שנים, עם כישלון תמ"י בבחירות לכנסת ה-11 עזב את התנועה וסיים את פעילותו הפוליטית.
אוזן הביא את הכנסת העשירית לפיזור מרצון בניגוד לרצון הממשלה. בשנת 1984, עבר אוזן, בהיותו חבר ממשלה, לאופוזיציה והצליח להעביר ברוב זעום של קול בודד אחד הצעה לפיזור מוקדם של הכנסת.
בשנת 1970 נפל בנו, שלמה, במלחמת ההתשה. על שמו הוקם בית הכנסת "מגן שלמה" בגילת. אוזן היה מראשי יד לוי אשכול וחבר הנהלתה.
אוזן נפטר ב-23 בינואר 2007, והובא לקבורה במושב גילת.
—
<<כיתובים>>
הלולן יואב אוזן
פטמים בלול
מבט על הלול
יואב אוזן בלול הפטמים
<<ליד>>
זיכרון ילדות: "נולדתי בשנת 1955 וגדלתי בעבודה עם האפרוחים עופות, מטילות. הייתה לנו להקה קטנה של איזה מאתיים עופות מטילות, הכול היה ידני, האכלה ביד, מים בתעלות כאלה שהיינו צריכים לנקות אותן באופן קבוע, איסוף ביצים ידני, הוצאת הזבל שזה היה סיוט של החיים להוציא את הזבל מתחת לסוללות"
