חשיבות האוורור בלולי הודים בעונה הקרה

ממשק אוורור נכון במזג אוויר קר חיוני ביותר לקבלת ביצועים מיטביים של ההודים בלול ולשמירה על תנאי סביבה נאותים באזור המחיה של העופות / מאמר מקצועי
שאדי בליק, מדריך גידול עופות shadibal@shaham.moag.gov.il  – תחום בעלי כנף, אגף בעלי חיים, שה"מ

מקור: Minimum Ventilation – Hybrid (hybridturkeys.com)

צילומים: דני בלר

מבוא

ניהול ממשק אוורור נכון במזג אוויר קר הוא חיוני ביותר לקבלת ביצועים מיטביים של ההודים בלול ולשמירה על תנאי סביבה נאותים באזור המחיה של העופות. התחום התרמוניטרלי של הודים מבוגרים נמצא בטווח של 13-24 מ"צ, וכאשר הוא חורג מכך, נדרש העוף לצרוך אנרגיה רבה לשמירה על ההומאוסטזיס, מה שגורם לכך שצריכת המזון בלול עולה, אך לא נצפית עלייה במשקל הגוף. יתרה מזאת, נדרשת אחידות מירבית בטמפרטורת האוויר בלול, כדי לשמור על אחידות מיטבית של העופות המשוכנות בלול, ולשם כך נדרש ממשק אוורור נכון וקפדני לשמירת טמפרטורה ותנועת אוויר אחידים לאורך הלול.

כשמדובר באוורור לולי הודיים במזג אוויר קר, עיקר המאמץ מרוכז בשליטה על בקרת הלחות בלול. עלייה ברמת הלחות תגרום לעלייה ברטיבות הרפד ולהתגבשות השכבה החיצונית של מצע הגידול. מצב זה יגרום לבעיות רגליים כתוצאה מזיהומים ומדלקות בכפות הרגליים, להתפתחות חיידקים פתוגניים ולעלייה ברמת האמוניה בגובה העופות אשר עלולים לגרום למחלות נשימה ולדלקות באיברים ריריים.

בתנאים נורמטיביים העוף צורך מים בכמות הגבוהה פי שניים מכמות המזון; כלומר, לכל 1 ק"ג מזון נצרכים 2 ליטרים מים, הנפלטים לחלל הלול או לרפד בתהליך הנשימה או בייצור הלשלשת. במזג אוויר קר כמות המים הנפלטת דרך הלשלשת גדולה מכמות המים הנפלטת בתהליך הנשימה.

בגיל שבועיים מייצרים 1,000 הודים זכרים כמות של 47 ליטר מים הנפלטת ללול; בגיל 4 שבועות נפלטת כמות של 188 ליטר ליום; ובגיל 6 שבועות עולה כמות המים הנפלטת ל- 300 ליטר ליום. בנוסף, בתהליך חימום הלול מיוצרת כמות של 18-10 ליטר מים ליום לכל 1,000 הודנים בעת האימון. כדי להיפטר מעודפי הלחות, למנוע הצטברות של רטיבות בלול, לשמור על איכות הרפד, לקבע את רמות הלחות המקובלות מבלי לבזבז אנרגיה מיותרת ולצנן את העופות – יש לבצע תחלופה של האוויר הלח והחם מתוך הלול באוויר יבש וקר מחוץ ללול.

כשמדובר באוורור לולי הודיים במזג אוויר קר, עיקר המאמץ מרוכז בשליטה על בקרת הלחות בלול. עלייה ברמת הלחות תגרום לעלייה ברטיבות הרפד ולהתגבשות השכבה החיצונית של מצע הגידול

הוֹמֵאוֹסְטָזִיס (מַצַּב אִזּוּן או מצב יציב) הוא מצב שבו התנאים הפיזיקליים והכימיים השוררים בגוף החיה נשמרים ברמה יציבה המתאימה לפעילותו המיטבית טמפרטורת הגוף ורמת האלקטרוליטים בדם).

השיטה הטובה ביותר לסילוק לחות בלולים במזג אוויר קר היא אוורור מינימום. לשם יישום השיטה ביעילות, נדרש מבנה אטום, ללא דליפת אוויר, כך שכל האוויר נכנס ללול דרך פתחים ייעודיים. בשיטה זו ניתן להשיג תת-לחץ נכון: האוויר הקר והיבש מתערבב עם האוויר הלח והחם הנמצא בחלק העליון של המבנה. יש לציין כי האוויר החם, הנפלט על ידי העופות ומתנורי החימום, מתרכז בתקרה, ואילו האוויר הקר צונח לכיוון רצפת הלול.

ממשק אוורור מינימום קפדני בתנאי סביבה ייצר טמפרטורת סביבה אחידה בטווח התרמוניטרלי, וכך תימנע הצטברות לחות על הרפד ועל חלקו התחתון של הלול, לא יהיו הצטופפויות והתגודדויות הודים באזורים שונים בלול, ותיחסך אנרגיה לחימום.

האוויר החם בתקרה מאפשר את הרחבת נפח האוויר הקר הנכנס, ובעקבות זאת, גדלה יכולת אחיזת המים שלו. כאשר האוויר מחומם ב- 11 מ"צ, יוכפל כושר אחיזת המים של אותו נפח אוויר; כך לדוגמה, כאשר 1,000 מ"ק אוויר המכיל 6 ליטרים מים, מתחמם מ- 5 מ"צ ל- 16 מעלות צלזיוס, יוכל אותו נפח אוויר להכיל 12 ליטר מים.

אם כן, האוויר הסמוך לרצפה בממשק אוורור נכון יספוג את הלחות באופן מיטבי מהרפד ויסלק את עודפי האמוניה והגזים הרעילים דרך מאווררי אוורור מינימום. לאחר שהעופות מגיעים לבגרות, הם מייצרים כמות גדולה של לחות, שעליה יש להקפיד שלא תעבור רמה של 60% לכל היותר. רמות גבוהות של פחמן דו-חמצני (2CO) ושל פחמן חד-חמצני ((CO משפיעות על ביצועי ההודים. במחקרים בנושא הוכח כי רמות CO הגבוהות מ- 25 PPM ורמות 2CO הגבוהות מ- 2,500 PPM מגבירות את הסיכוי למחלת דלקת קרום הלב ומפחיתות את פעילות בלוטת התריס בתרנגולי הודו צעירים. בנוסף, מחקרים העידו על כך שרמות 2CO הגבוהות מ- 4,000 PPM גרמו לבעיות בחילוף החומרים ולפגיעה ברמות הגליקוגן והגלוקוז בגוף. מטבוליזם נמוך משפיע לרעה על צריכת המזון והמים, וכתוצאה מכך גורם לפגיעה בבריאות המעיים ובביצועי העופות לאורך זמן.

מומלץ לפקח על רמות הגזים בלול, בדומה לאופן שבו מפקחים על הטמפרטורה. מדידת פחמן דו-חמצני, פחמן חד-חמצני ואמוניה ניתן לבצע בקלות באמצעות ציוד זול יחסית, וכדי לקבל קריאה מדויקת ביותר – יש למדוד ערכים אלה בגובה העופות.

טבלה 1 . ערכי הסף של הגזים הרעילים

הסיכונים הנובעים מרמות גבוהות של פחמן דו-חמצני

הפחמן הדו-חמצני מהווה סמן חשוב לאיכות האוויר בלול. הפחמן הדו-חמצני מתהווה כתוצאה מבעירה תקינה של דלק בתנורי החימום בלול ומהנשימה של העופות. עופות שאינם פעילים עשויים לרמוז על רמת פחמן דו- חמצני גבוהה באוויר. ריכוז של פחמן דו-חמצני גבוה יכול להיגרם מאוורור לקוי. שמירה על רמת לחות הנמוכה מ- 60% אמורה לשמר רמות 2C0 תקינות, החשובות לבריאות עופות ההודים בכל גיל.

בקרה קפדנית על רמות הפחמן החד-חמצני מתחילה בתחזוקה מיטבית של תנורי החימום. גם אם הלול מאוורר כראוי, תנור חימום הפולט רמות גבוהות של פחמן חד-חמצני יגרום לבעיות בריאותיות הן לעופות והן לעובדי הלול. הסיכון הטמון ברמות פחמן חד-חמצני גבוהות נובע מהתחרות שלו עם החמצן על ההמוגלובין בריאות, כך שעלול להיווצר מצב של חוסר חמצן ברקמות, הרעיל ישירות לעופות ולעובדים.

הסיכונים הנובעים מרמות אמוניה גבוהות חשיפה מתמשכת של העופות לרמות אמוניה גבוהות עלולה לפגוע במערכת הנשימה, בעיניים ובמערכת החיסון ולהזיק ביותר לבריאות העופות. עם עליית הלחות והטמפרטורה ברפד, מתפתחים מיקרואורגניזמים, אשר לצורך התפתחותם סופחים את הניטרטים (3NO) הנמצאים ברפד ופולטים את עודפי החנקן כאמוניה.

חשוב לפקח על רמות האמוניה בלול ולמדוד אותן בגובה של העופות באופן קבוע, מכיוון שהעופות רגישים לאמוניה יותר מבני האדם. שמירה על לולים מאווררים כראוי תסייע בשליטה על גזים סביבתיים. האמור לעיל הינו בגדר עצה מקצועית בלבד ואינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הצגה כראיה בהליך משפטי. על מקבל העצה לנהוג מנהג זהירות, ושימוש או הסתמכות על המידע המופיע לעיל הינו באחריות מקבל העצה בלבד . אין להעתיק, להפיץ או להשתמש במסמך זה או בחלקים ממנו לצורך הליך משפטי כלשהו, ללא אישור מראש ובכתב של החתומים.

עריכה לשונית: עדי סלוניקו; גרפיקה במסמך המקורי: לובה קמנצקי