טיפוח ורבייה של תרנגולי הודו

שיחה וראיון עם דני סטניצקי, מנהל קבוצת הרבייה של חברת רמית / אפרת על החידושים והחזון שלו בתחום תרנגולי ההודו: ”ענף גידול ההודים בישראל, הוא ענף נישה בתעשייה העופות. קטן, אבל חשוב והכרחי”

מאת: חזי כהן
צילומים: ALEXAS FOTOS FROM PIXABAY

תחום הטיפוח ורביית תרנגולי הודו, הינו מורכב ומצריך מיומנות רבה, מקצועיות גבוהה בטכנולוגיית גידול הרבייה וביצור ביצי רבייה. תרנגול ההודו בוית לפני כ- 80 שנה מתרנגול בר צבעוני (שחור) לתרנגול מסחרי לבן. תחילת הטיפוח המסחרי החל בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

הקווים הגנטיים הראשונים היו זני בר צבעוניים. משקל זכר 6-5 ק”ג משקל נקבה 3-4 ק”ג. במשך השנים, בעבודת סלקציה (לבירה) בעיקר למשקל וגודל חזה, הגיעו למה שיש היום.
משך הדור האורך יחסית (6 חודשים) מאט את קצב הטיפוח. (לעומת פטם למשל).
1940 התחלת טיפוח מקצועי – לבירה המונית, התחלת הזרעות מלאכותיות.
1960 – יצירת קווי סבתות טהורים, התחלת הכלאות היברידיות.
1970 – “תאי הטלה פרטניים” – trap nesting (זיהוי מטילות).
1980 – מבחני ניצולות מזון פרטניים (סבתות). טיפוח לפי מדדים כלכליים (ערך כלכלי גבוה לבשר החזה). טיפוח לגודל חזה.
1990 – טיפוח לפי מודל סטטיסטי לחיזוי קידום תכונות של בעלי חיים (BLUP).
2000 – טיפוח לפי סמנים גנטיים DNA)).
2010 – טיפוח לפי סמנים גנטיים ספציפיים ליעילות מזון.

בשנות ה-70 היו בעולם, מספר רב של חברות טיפוח שעסקו בלבירה (סלקציה) של תרנגולי הודו. גם בישראל הייתה מחלקה קטנה של מינהל המחקר שעסקה בטיפוח ולבירה של זני הודים שונים (תחנת המחקר בעכו). קצב ההתפתחות של ענף תרנגולי הודו וההשקעות הגדולות בטיפוח, הקטינו עד מאוד את מספר החברות העוסקות בנושא. כיום, יש 2 חברות טיפוח עיקריות. חברת אוויג’ן המאגדת את חברת “ניקולס” האמריקאית, ואת חברת B.U.T British United Turkey)). ואת חברת “היבריד” הקנדית.
בשונה מהרבה להקות בעלי כנף אחרים, תחום הטיפוח והרבייה בלהקות תרנגולי הודו, קשה יותר ומצריך מיומנות מקצועית וידע רב בטכנולוגיה גנטית. תרנגול הודו בר צבעוני במשקל 5-6 ק”ג זכר לפני 70 שנה, לתרנגול מסחרי לבן של 20 ק”ג כיום. מ- 15% חזה מהגופה, ל- 35% בשר חזה כיום.

הטיפוח המואץ, גם “בקו הזכרי” (תוספת משקל וגודל חזה) וגם “בקוו הנקבי” (תוספת הטלה), גרם לתרנגול ההודו להיות “לא טבעי” (לא ישרוד בטבע), אין הזדווגות טבעית (הזכר כבד מדי) יש צורך בהזרעה מלאכותית. רגישות יתר למחלות ותנאי מזג אוויר, חולשת עצמות, לב וראיה קטנים יחסית לגוף (מחלות פיזיולוגיות). ברבייה, כמות הטלת ביצים מעוטה (הטלה עונתית לפי אורך היום), נטייה גדולה לדוגרנות (הרצון “לשבת” על הביצים ).
כדי להכיר טוב יותר את שלוחת הרבייה של תרנגולי הודו בישראל, נפגשנו עם דני סטניצקי מנהל התפעול של חברת רמית ליצור ביצי רבייה ואפרוחי הודים.


”ענף גידול ההודים בישראל, הוא ענף נישה בתעשייה העופות. קטן, אבל חשוב והכרחי. כדי שימשיך להיות רלוונטי יש לשפר את נושא השיווק וקידום מכירות. מיתוג מוצרים, כניסה למוצרי בשר הודו ללא אנטיביוטיקה ועוד רעיונות נוספים”


 

האהבה לחקלאות שלחה את דני לשירות בנח”ל
דני סטניצקי, יליד 1963 גדל בכרכור. בתיכון, למד בבית הספר החקלאי פרדס חנה. האהבה לחקלאות “שלחה” אותו לשרות צבאי בנח”ל, יותר מאוחר היה בין הראשונים שהקים את קיבוץ כרמים. הרומן עם חיי השיתוף בקיבוץ הצעיר היו קצרים. דני, חזר הביתה לכרכור כדי ללמוד הנדסאי מים במכללת רופין. בתקופת הלימודים כסטודנט צעיר, חיפש עבודה (אם אפשר בחקלאות). הכרות ישנה עם דוד קליאוט (שותף לשעבר בחברת רמית), הביאה אותו להיות אוסף ביצים בלולי הרבייה של תרנגולי הודו של חברת רמית. הימים היו ימי התחלת הגדלת שלוחת ההודים בישראל. מדגרות שביט תומרקין התאחדו עם משקי רבייה בעמק חפר, יצרו את חברת “שביט רם” לייצור אפרוחי הודים מסחריים. משקי גרנות הרחיבו את פעילותם בחברה, וביחד הקימו בשנת 1984 את חברת “רמית”.

”זאת הייתה התקופה בה התחלתי את עבודתי בלולי הרבייה בחברה, כסטודנט אוסף ביצים בשעות הפנאי”, אומר דני. ”תוך כדי איסוף הביצים למד דני להכיר את הענף ולהתמקצע בגידול הרבייה וההדגרה. אם סיום הלימודים התמנה למנהל חוות הרבייה החדשה שהוקמה בחברת רמית. מנהלי החברה של אז, הכירו בכישוריו ונתנו בו אמון. במשך 11 שנים הייתי מנהל חוות הרבייה, אומר דני. זאת הייתה תקופה שבה למדתי לעומק את תהליך הגידול ויצור ביצים ואפרוחים. נעזרתי רבות עם אנשי המקצוע של חברת b.u.t, למדתי דרכם את נושא הליברה ומגמות הטיפוח של החברה. באותה תקופה, לולי הרבייה היו סככות פתוחות, בלי אמצעים טכנולוגיים (לא אוסף ביצים, ללא אמצעי אוורור וקירור). העבודה הייתה קשה, ברובה ידנית (ברור דוגרניות , הזרעות ידניות איסוף ביצים מרובה)”.

המטילות של אז, אומר דני, היו מטילות תקופתיות (לפי אורך היום, מטילות בעיקר באביב ובקיץ), היה צורך במקצועיות רבה ובידע רב להביא את הודית הרבייה להטיל גם בחורף. למדתי לדעת, אומר דני. מקצוע גידול הרבייה וייצור ביצים ואפרוחי הודים, הוא מהקשים והמקצועיים בענף העופות. תוך כדי עבודתו כמנהל חוות הרבייה, דני ממשיך ללמוד כלכלה ומנהל באוניברסיטת תל אביב.
דני, ממשיך להתקדם בחברת רמית ומתמנה כאחראי על פיתוח משקי הסבתות. קבלת הזיכיון לגידול “סבתאות” ולהפצת “אימהות” מסחריות למדינות אחרות, חייבה את דני להצדיק את המינוי. לולי “הסבתאות” (ואחר כך לולי “האימהות”) היו “הבייבי” של דני. מתחילת שנת 2000 (אפילו קצת לפני) לולי הרבייה (סבתאות ואימהות) עברו שינויים מבניים וטכנולוגיים רבים. דני וחברת רמית היו הראשונים שהפכו את סככות הרבייה הפתוחות, למבני לול סגורים (מוחשכים), עם אמצעי אוורור וקירור (אוורור אורך ורוחב). לאחר הסבת הלול הראשון (מעין צבי) וקבלת תוצאות מקצועיות וכלכליות משופרות, הבין דני שזאת הדרך לשפר ולייעל את כול חוות הרבייה. בנוסף אומר דני : היינו בין הראשונים בעולם שהכנסנו את תאי ההטלה האוטומטיים של חברת מגח. עשינו הרבה ניסיונות שדה עם החברה, עד שהגענו לתאי הטלה אופטימליים. לאור הצלחת המהפך במשקי הרבייה, התמנה דני למנהל רמית. דני אומר: זאת הייתה תקופה קשה בענף ההודים. היה צורך להתאים את גודל משקי הרבייה לכמות יצור הבשר ולהתפתחויות בשוק ביצי הרבייה העולמי (הגבלה ואיסור יצוא).

איזה שיפורים מקצועיים את רואה בהפיכת סככות הגידול הפתוחות למבנים סגורים מבוקרים?
דני משיב: ”סגירת המבנים הביאה לנו יותר ביצים למטילה. שליטה על שעות האור ועוצמת האור במשך כול תקופת הגידול, גרמה להטלה אחידה בחורף ובקיץ. גם נושא אי הדוגרנות השתפר מאוד, כיום תופעת הדגרנות פחתה מאוד, כמעט ואין צורך “בטיפול בדוגרניות”. גם השליטה המלאה באוורור ובתנאי האקלים בתוך הלול, מאפשרת לנו לשפר את ההטלה בתקופות החמות. כול השיפורים בלולי הרבייה עזרו לנו מאוד בתקופה הקשה של ענף ההודים (משנת 2000 עד היום יש ירידה של 50% לערך בייצור הבשר ובכמות האפרוחים). התייעלנו מאוד בכוח האדם, העלנו את כמות הביצים למטילה, התאמנו את היקפי הגדול למציאות בשטח”.
כיום, ישראל נחשבת כמעצמה בנושא רביית הודים בעולם. חברת b.u.t האנגלית באים אלינו ללמוד: “משק רבייה מתקדם מהו”. מדינות מזרח אירופה (הונגריה, פולין, אוקראינה) באים ללמוד את המהפכה שנעשתה בלולי הרבייה של ישראל.

מה החזון שלך בענף תרנגולי ההודו?

”ענף גידול ההודים בישראל, הוא ענף נישה בתעשייה העופות. קטן, אבל חשוב והכרחי. כדי שימשיך להיות רלוונטי יש לשפר את נושא השיווק וקידום מכירות. מיתוג מוצרים, כניסה למוצרי בשר הודו ללא אנטיביוטיקה ועוד רעיונות נוספים. בעתיד, במשקי הרבייה יהיו שיפורים קטנים, עיקר השיפורים הגנטיים יהיו בניצולת המזון (על כך עובדים הגנטיקאים). מאמין בענף שימשיך להתקיים ולהשתפר. כיום, בכל תהליך היצור והגידול (רבייה, הדגרה, מגדלים) יש כ-500 עובדים, רובם בגיל המתקדם. יש צורך לחדש ולהכניס רוח צעירה של עובדים”.

 

כתבות נוספות

ענף ההטלה בישראל: העובדות האמיתיות

מאת: מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי עופות בישראל בשבועות האחרונים מופצות ידיעות שקריות הנוגעות לענף הטלה. חלק מהעיתונאים לא טורחים לבדוק את העובדות האמיתיות וחלקם