מלאכתם של מדריכי שה"מ אינה פוסקת לרגע, גם במצב של מלחמה: יום עיון מעניין ופורה נערך השבוע באמצעות הזום – מאחר ולולנים רבים מפונים או עובדים תחת סכנת ירי החיזבאללה
בצילום: חגית ארזי ושאדי בלייק, משה"מ וד"ר רונה ולנסי מאגמון החולה במהלך יום העיון בזום (צילום מסך)
יום עיון למגדלי הטלה, של מדריכי שה"מ, נערך השבוע בזום – בגלל מצב הלחימה בצפון ובעוטף עזה. לולנים רבים אינם יכולים לנסוע למרכז, אחרים מפונים מבתיהם, כל הענף בחוסר וודאות באשר לעתידו וגם באשר למועד בו יוכל לשוב הביתה. בתוך מצב המלחמה, מדריכי שה"מ אינם רק בגדר אנשי הוראה וליווי, הם לא אחת אוזן קשבת ללולנים ומי שמסיעיים להם באופן שוטף בשעה קשה זו.
גם בקו העימות וגם בעוטף עזה, בעבודה בלולים נמשכת כמה שרק ניתן. זאת, מכיוון שעבודת הלול היא חלק משרשרת ייצור שלא ניתן לשבש. העבודה נעשית תחת אש, כאשר בקו העימות ארעו לא מעט פגיעות בלולי הטלה במשקים משפחתיים.
חגית ארזי הציגה ממצאי שתי תצפיות שהובאו גם בגליונות של עיתון משק העופות – גיל שיווק אוטימלי ללהקה בלול ללא כלובים והשוואת ביצועים בין שלושה קווי מטילות. דר' רונה ולנסי מאגמון החולה סקרה מקרי התפרצות שפעת עופות בקרב עגורים. נבות חקלאי, מנהל אגף בע"ח בשה"מ, עידכן באירועים האחרונים.
דן בכרך סקר את הפגיעה בלולים בעקבות מלחמת חרבות ברזל: "משקי ההטלה בצפון מרוכזים בגליל בשלוש מועצות אזוריות: מעלה יוסף, מרום הגליל ומבואות חרמון. יש לנו כעשרים ושניים מושבי הטלה מובהקים עם עשרות לולים בכל מושב, לולים משפחתיים. במושבים האלה יש לנו בערך אלף לולים שעדיין פעילים היום.
בלולים אלה משוכנות כשש מיליון מטילות, כשבארץ כולה יש כ-תשע חמש מיליון. זאת אומרת, אנחנו מדברים על סדר גודל של כשבעים אחוז מהמטילות במדינה המרוכזות בגליל. בגליל לא כל היישובים פונו. מתוך עשרים ושתים המושבים שבהם יש לנו מטילות פונו רק אחת עשרה מושבים שנמצאים במרחק של עד שלושה וחצי קילומטר מהגבול, כמובן הכל על פי החלטת הממשלה.
ביישובים המפונים עצמם נשארה רק כיתת הכוננות ואולי חקלאים בודדים שבחרו להישאר, אם בגלל הלולים ואם בגלל חקלאות אחרת שהם מחזיקים, אבל באמת מרבית התושבים פונו למלונות באזור דרומי יותר, חלקם או חלק גדול באזור טבריה וסובב כינרת, חלק אחר בנהריה, חיפה ויש גם כאלה שאפילו מגיעים יותר דרומה מזה. אותם חקלאים שיש להם לולים, לא הפסיקו לגדל.
הם ממש בשיניים נאחזים ומחזיקים את הלולים. הם נמצאים במלונות ועולים כל יום משכם בבוקר עושים את כל הדרך הארוכה מהמלון, עניין של לפעמים שעה, שעה וחצי נסיעה עד למושב, מגיעים מוקדם בבוקר, אם בחסות החושך או בחסות הערפל, משתדלים לאסוף את הביצים כמה שיותר מהר ולחזור חזרה ולצאת מהמושב. הרבה פעמים הם גם נתקעים בדרך, במחסומים, אם יש איזשהו אירוע ביטחוני. באזור, אז לא נותנים להם להמשיך למושב, ואז למחרת הם צריכים לחזור ולאסוף ביצים של יומיים".
מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי עופות, עידכן בהתפתחויות האחרונות, בהן השיח שנמשך באשר לפיצוי לפורשים מהענף. תמונת מצב מעודכנת תובא בגיליון "משק העופות".
כתבה מלאה תובא בגיליון הקרוב של "משק העופות"
