נתי הורוביץ, לולן בן 71 ממושב ערוגות התבשר כי עליו לסגור את הלול הנוכחי שלו, מאחר והוא אינו עומד בתנאי הרפורמה. נתי נפצע קשה בהתקלות הפלוגה שלו מול מחבלים בבקעה- והוא מוגדר נכה 94%. "הלול זה החיים שלי, זה הפרנסה שלי, אין עם מי לדבר". יש לו מחשבות מאוד קשות על המצב וחבריו לפלוגה מנסים לסייע לו, אך נתקלים בחומה
מאת: דני בלר
צילומים: באדיבות המשפחה, שימוש הוגן על פי סעיף 27 א'
"הלול זה החיים שלי וגם השיקום שלי. בלי הלול, אין לי חיים ואין לי פרנסה. עכשיו רוצים לקחת לי את הלול", כך מספר לעיתון "משק העופות" נתי הורוביץ, בן 71, ממושב ערוגות, נכה צה"ל 94 אחוזים. בשנת 1970 הוא נפצע קשה בראשו בהתקלות עם מחבלים בקרב בבקעה. אחרי שיקום ארוך, משרד הביטחון סייע לו להקים לול מטילות בקרבת ביתו, המותאם לצרכיו ובעיקר ליכולותיו. "אני קם מדי בוקר בשעה חמש וחצי ועובד בלול. זה נותן לי משמעות, זה נותן לי חיים", אומר נתי.
נתי הורוביץ פרסם בפייסבוק פוסט נוגע ללב: "אני נכה צהל 94 אחוזי נכות נפצעתי בהתקלות עם מחבלים בבקעה בקאצר אל יהודמכדור שפגע בראש והותיר אותי משותק בחצי גופי השמאלי. קבלתי ממשרד הביטחון לשקום לול לביצי מאכל. היום אחרי 47 שנים רוצים לסגור לי את הלול אם לא אבנה לול חדש שמתאים לרווחת התרנגולותולא מתאים לי מבחינת היכולת המעשית והכלכלית. אני גאה בכך שאני עובד בלול למרות המגבלות הגופניות שלי ומפרנס את עצמי ומשפחתי. עצוב לי מאד שעכשיו מועצת הלול והשרות הויטרנרי רוצים לסגור לי את הלול התעסוקה העיקרית שלי ופרנסתי. אני חושב שאזרחי ישראל אוהבים את נכי צה"ל אחרי שהם שורפים את עצמם. אל תגרמו לי לעשות את השטות הזאת אני רוצה להמשיך לעבוד ולפרנס את עצמי ומשפחתי".
ידידו לפלוגה, חיים ישורון, כתב: "נתי הורביץ בן מושב ערוגות שכב בין חיים למוות כאשר את המשפחה פקד אסון נוסף בו אחותו נהרגה בתאונה בדרכה מבית החולים הביתה . כיום הוא נאבק מול גזרות השרותים הוטרינריים על עצם קיום הלול הצנוע שלו".
נתי לא מבין את קשיחות הלב של משרד החקלאות: "על מנת לקבל את הפרגיות הבאות, בעוד כמה חודשים, יהיה עליי לבנות לול חדש, עלות של בין מיליון וחצי לשני מיליון שקלים. זה מעבר לכוחותיו של אדם בן 71, נכה צה"ל. אתה חייב לראות את הלול שלי, לול נקי, יפהפה, מסודר. אין אצלי לא מדוגם ולא מסודר. אבל דורשים ממני להוציא את הלול מחוץ ליישוב. כאדם נכה, יהיה לי בלתי אפשרי להגיע ללול. פשוט לא תהיה לי פרנסה. החבר' מהפלוגה ומשרד הביטחון מנסים לעזור לי, אבל אין עם מי לדבר".
"צריכים להבין: אין לי פרנסה אחרת. גם כאשר מחליטים על רפורמה, צריכים לראות את הבני אדם. שום דבר לא היה קורה אם היו מאפשרים לי להמשיך לעבוד עוד 10 שנים – ואז הייתי פורש אולי לגמלאות".
