מושב זרעית על גבול לבנון התרוקן השבוע מתושבים בהוראת הצבא, אבל לא לגמרי. "אני לא התפניתי, כי אין לנו מי שיטפל בלולים", אומר ל'דבר' איציק בן מוחה, בן 50, יו"ר האגודה השיתופית במושב. "נשארנו 16 גברים לטפל בעופות ובשאר החקלאות של היישוב. חשוב לנו מאוד שהמשק הישראלי לא ייפגע. מדובר בביטחון המזון של ישראל"
מאת: מאיה רונן / אתר "דבר"
בצילום: איציק בן מוחה: "אנחנו אוספים ביצים עם שכפ"ץ וקסדה. גם כשהמושב מתפנה ומתרוקן, מחזיקה אותנו הדרך" (צילום: אלבום פרטי)
בן מוחה וחבריו נשארו למרות הסכנה מצדו השני של הגבול. "יש לנו לולים שנמצאים ממש צמוד לגדר, אז אנחנו אוספים ביצים עם שכפ"ץ וקסדה. היינו תחת ירי נשק אוטומטי ופצצות מרגמה של חיזבאללה כל הלילה והיום. הם יושבים לנו ממש על גדר היישוב. אנחנו גם רואים אותם במצלמות האבטחה, עומדים מטרים ספורים מאיתנו".
![פעילי חיזבאללה נצפים במצלמות האבטחה בזרעית. "זה לא נעים לשמוע את ההפגזות, אבל אי אפשר להזניח את היישוב ואת בעלי החיים" (צילום: מושב זרעית)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2023/10/WhatsApp-Image-2023-10-18-at-13.20.45-2.jpg "פעילי חיזבאללה נצפים במצלמות האבטחה בזרעית. "זה לא נעים לשמוע את ההפגזות, אבל אי אפשר להזניח את היישוב ואת בעלי החיים" (צילום: מושב זרעית)")
החברים שנשארו במושב מתפעלים את ענפי החקלאות במשקים המשפחתיים. מלבד חוות הפטריות שקיבלה צו סגירה בגלל מיקומה, שומרים החברים על המשך פעילותו של משק צאן וכ-40 לולים, שמהם יוצאות בכל יום כ-65 אלף ביצים. "אנחנו עושים חלוקה בינינו", מספר בן מוחה, "חלק הולכים ללולי הפטם, חלק ללולי ההטלה וחלק לדיר. במהלך היום מצטרפים אלינו עוד חברים שמגיעים לטפל בלולים במהירות האפשרית וחוזרים לעורף. עושים הכול כדי להמשיך לספק ביצים למדינת ישראל".
