בראיון חגיגי לעיתון 'משק העופות', יובל ליפקין, ראש מִנהל ביטחון המזון במשרד החקלאות, מדבר על האתגרים המרכזיים, המטרות הלאומיות והצעדים הנחוצים להבטחת ייצור מזון בריא ונגיש לכל תושבי ישראל בעשורים הקרובים.
דני בלר
(צילום: קובי קואנקס)
יובל ליפקין מונה לאחרונה לתפקיד ראש מִנהל ביטחון המזון במשרד החקלאות וביטחון המזון, אחרי קריירה מרשימה בתפקידים בכירים במגזר הציבורי. ליפקין, בן 46, בעל תואר שני במנהל ובמדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב ויועץ ארגוני במקצועו, כיהן לאחרונה כמשנה למנכ"ל המשרד, תפקיד בו ניהל והוביל תהליכים מרכזיים בתחום ביטחון המזון של מדינת ישראל.
בין הישגיו, ניתן למנות את השינוי המשמעותי שהוביל בשינוי ליבת העיסוק של המשרד והפיכתו למשרד החקלאות וביטחון המזון, כמו גם קידום הסכמים ורגולציות מול משרד הבריאות, שהביאו לפתרון מחלוקות וקידום רפורמת היבוא. כעת, בתפקידו החדש, הוא עומד בראש תכנון תכנית לאומית לביטחון המזון של ישראל, שמטרתה להבטיח ייצור מקומי יציב ואספקת מזון בריא לכלל תושבי המדינה עד שנת 2050.
ליפקין מביא עמו ניסיון עשיר בניהול מערכות מורכבות ובהובלת גופים ציבוריים עם פרופיל גבוה, לצד התמחות בהובלת תהליכי התייעלות ארגונית. בתפקידים קודמים, כיהן בין היתר כמנכ"ל ארגון יד לבנים הארצי, המרכז להעצמת האזרח, וארגון אלמנות ויתומי צה"ל.
ליפקין מדגיש את החשיבות של חיזוק החקלאות המקומית כמקור מרכזי לביטחון המזון של ישראל: "מדינת ישראל היא 'מדינת אי', ועל כן אנחנו מחויבים לחזק את תחומי החקלאות בהם יש לנו יתרון יחסי, ולהבטיח מצבורי מזון לתושבי המדינה בעתות שגרה וחירום."
האם הספקת לפגוש כבר את אנשי ענף הלול?
"כן, בהחלט. לפני כחודש אה נכנסתי לתפקידי כראש מינהל ביטחון המזון ולפני כניסתי לתפקיד שימשתי כמשנה למנכ"ל. עוד בתקופה שהייתי המשנה למנכ"ל נפגשתי עם הרבה מאוד חקלאים מהענף במסגרת סיורים רבים שקיימתי גם עם המנכ"ל ועם השר וגם באופן עצמאי. נפגשתי עם לא מעט חברים ממועצת הלול ושימשתי גם יו"ר ועדת חריגים בתור משנה למנכ"ל, שזו ועדה בעצם שבוחנת את מתן היתרי האכלוס במקרה של אי עמידה בתנאי איגרת השו"ט המוכרת לעוסקים בענף, בעיקר בשלבי התכנון, לא בהקשרים של בריאות ציבור, זו אוכלוסייה מדהימה, פגשתי את החברים האלה ומדובר באנשים מדהימים".
"בכל התקופה הזו נפגשתי עם הרבה מאוד חקלאים שעוסקים בענף, גם במשרד וגם בשדה, בלולים שלהם, וניסיתי לתת את המענה גם בתפקידי כיו"ר ועדת חריגים וגם בתפקידי כמשנה למנכ"ל באופן כללי לגבי תשתיות ושדרוגים, כל הסוגיות של ההתנהלות מול השירותים הווטרינריים".
ענף הלול נכנס לתוך המלחמה תוך כדי רפורמה שלא הייתה קלה במיוחד למשקים המשפחתיים בצפון, כשעיקר הפגיעות הן בקו העימות ובעוטף עזה…
"נכון. אנחנו במשימה לאומית באמת ממדרגה ראשונה. אם אני מסתכל על החקלאות, ממציאות של איזושהי ביטחון מזון שהיא הייתה לצערי, ואני אומר את זה ממקום המדינה, די מאולתרת למציאות של אסטרטגיה, תכנון ארוך טווח, ואנחנו אומרים את זה באופן מאוד מאוד גלוי.
העדפה של תוצרת חקלאית טרייה, מבחינתנו היא הבחירה הנכונה, ראינו את החקלאים, איך הם אלה שנעמדים בחזית והם אלה שבעצם שמחרפים את נפשם על מנת לייצר את התוצרת, בכל הענפים אגב. עכשיו ענף הלול הוא ענף מתוכנן. כדי לשמור ולחזק את המגדלים בענף, אנחנו פרסמנו לא מעט תמיכות, גם עבור הקמה, גם עבור פיתוח, גם עבור שדרוג לולים בהיקף כולל של כמאה מיליון שקלים לשנה, למשך שלוש שנים, שלוש מאות מיליון שקלים.
בשנה הזאת ניתנה תמיכה בהיקף של מאה מיליון שקלים על מנת באמת שהמגדלים יקבלו מאיתנו את התמיכה עבור הקמת התשתיות, אני מדבר בעיקר על תשתיות ותמיכה ישירה, בגין בנייה, שידרוג לולים.
המטרה היא מאוד ברורה ופשוטה: לשמור על בריאות הציבור, לשמור על בריאות בעלי החיים, רווחת בעלי החיים, רווחת המגדלים ומבחינתנו בסוף לשמור שהמדפים יהיו מלאים, והציבור יגיע לסופרים השונים ולא יתקל במחסור".
תוכל לפרט בנושא התמיכות?
"ברצון. בעצם התמיכה היא מחולקת לשני חלקים מרכזיים: האחת זה באמת בעיקר בשביל תשתיות הלולים, והשנייה היא שדרוג בהקמה של עולים חדשים בהיקפי תמיכה, לדעתי, מאוד משמעותיים".
נושא 'מה שטוב לאירופה' עלה לשיח בין הלולנים, בעיקר סביב השיח על יבוא בשר עופות וביצים כתחליף זול לייצור המקומי. יכול מחר לקום מנהיג בעולם שיחליט להחרים אותנו, כפי שקרה עם תורכיה – ואז מה?
"הוטל עליי כראש מינהל ביטחון מזון להקים את היחידה הזו ולתת את המענה בצורה של תוכנית של לביטחון המזון של ישראל עד שנת 2050 עם מקטעים של 20, 30, 40 ו-50 שנה. המטרה שלנו היא להבטיח באמת את יכולת הייצור המזון המקומי ואת האספקה הסדירה לתושבי מדינת ישראל, כמובן באיכות, בכמות, בנגישות פיזית, כלכלית, זאת המטרה שלנו. אנחנו עושים את זה עם שילוב מושכל בין ייצור מקומי ליבוא. עכשיו אם אני אפרק את זה בשאלה ששאלת, שוב, ביצים, ענף מתוכנן, כמובן למעט האורגניות, חופש ביצים או השעות באומגה וכולי, הוא גם מוצר בפיקוח.
על כן, כאשר אנחנו רואים שיש איזשהו חוסר שהוא לא משמעותי או כן משמעותי, אנחנו יודעים לעשות את ההתאמות באמצעות יבוא משלים, על מנת שמדפים לא יהיו ריקים.
אנחנו צריכים לחזק את הענף הזה, כן, אנחנו צריכים לחזק אותו באמצעות השקעות, אנחנו צריכים להגדיל את מכסות הייצור מבחינתי לפחות, אני לא מתייחס כרגע חדשים, ותיקים, אבל שלא יהיה מצב שבו יש לנו מחסור, שלא יהיה מצב שיש לנו עודף. המטרה שלנו כמשרד זה לייצר להיות זה הגורם המאזן בין שני הדברים.
לגבי בשר עופות, אנחנו לא מייבאים בשר עופות לישראל, אנחנו בעצם יודעים לייצר את מאת אחוזי הצריכה של העוף הטרי.
הצרכנים הישראלים מצביעים ברגליים ומעדיפים את העוף הטרי, אי אפשר לייבא כרגע עופות טריים לישראל כי חיי המדף שלו נורא קצרים, חמישה ימי מדף. אז השאלה הזו היא קצת פחות רלוונטית מבחינת הייבוא של עוף טרי, כי כל העופות בעצם אנחנו מייצרים בישראל וצורכים בישראל".
(צילום: משרד החקלאות)
סובסידיות למגדלים, כפי שהיה נהוג בעבר המאוד רחוק – ולו רק על מנת לשמר את החקלאות הישראלית בנכס אסטרטגי-ביטחוני – הם דבר שנשקל?
"מיום כניסתו של השר אבי דיכטר למשרד החקלאות יש מדיניות מאוד ברורה: העדפה של חקלאות מקומית על פני יבוא. החקלאות המקומית, במידה והיא תהיה חזקה, תיתן ודאות לחקלאים, ותאפשר לקיים את ביטחון המזון שעליו אנחנו מדברים כל הזמן.
מבחינתנו הדבר הזה יגרום לצמיחה, גם במעגלים נוספים. המנוע הזה של הצמיחה שיגביר עוד את מעגלי התעסוקה ועוד מעגלים נוספים אחרים. מהדברים האלה אני יוצא עם זה שהתקציבים מבחינתנו לחקלאות הישראלית ולענף הלול הם השקעה, השקעה בישראל, בסביבה, במחקר, בפיתוח וכמובן עם מה שקורה עם ההתחממות הגלובלית והמשבר במשק האקלים, הכלכלה והחברה ובכלל עם המצב שאנחנו נמצאים כרגע בזמן לחימה".
"אנחנו נמשיך ונתמוך בחיזוק הייצור המקומי לצד יבוא משלים בלבד ונחזק אותם בתמיכות ישירות, בידיים עובדות, ניתן להם את האמצעים. השר דיכטר תמיד בא ומראה לנו את המקום שבו אנחנו, חקלאי שמגיע לעבוד, צריך לקבל בעצם את רצפת הייצור, הוא צריך לקבל את כל הכלים כדי לבצע את העבודה. לצערי, לא תמיד היה ככה, המטרה שלנו, המשימה שלנו זה לתת את הכלים לאותם מגדלים שיוכלו להתפנות באמת לגדל את המוצרים שהם צריכים לגדל".
אנחנו כרגע בתוך לחימה וסל המזון לא ממש ברור, אבל יש עוד הרבה דברים אחרים שלא ברורים. המטרה של התכנית הזו, ואם אתה שואל את היעד המרכזי שלנו, בנקודה הזאת זה לשדרג את הלולים, מתוך תמיכות ישירות בהשקעות הון ולתת אספקה רציפה תוך עמידה כמובן בשירותים הווטרינריים
כיצד אתה רואה את השנה הקרובה? מה היעדים המרכזיים שאתה רואה בטווח הקרוב?
"כמו שציינתי בפתח הדברים שלי, אנחנו כרגע בונים את התכנית לביטחון המזון של ישראל. אנחנו במקביל לבנייה של התכנית בעצם נפגשים עם אנשי שטח, מתוכם כמובן גם ענף הלול. בתוך הדבר הזה, בתוך הוועדות האלה בעצם הקמנו שבע ועדות משנה.
מבחינתנו, שבע קבוצות עבודה, שהם אלה שמרימות את כל האירוע הזה ויציגו את תכניות העבודה. אלה שבע ועדות, אחת עוסקת בחקלאות מקומית שהיא הוועדה הרלוונטית, השנייה בסחר בינלאומי, השלישית בתעשיית המזון, הרביעית במו"פ וחדשנות שאנחנו תולים בה תקוות מאוד גדולות, מכיוון שבלי מו"פ וחדשנות אנחנו לא נוכל להסתכל קדימה, החמישית זה סל המזון והרגלי הצריכה, השישית היא ביטחון תזונתי והאחרונה היא אובדן מזון".
"בדבריי כרגע אני מתמקד רגע בסל המזון והרגלי הצריכה. הרבה מאוד שנים בעצם במדינת ישראל לא השתנה סל המזון, כפי שהגדירה אותו, כפי שהגדיר אותו משרד הביטחון או רשות חירום לאומית, רח"ל. אנחנו היום בשיח רב משרדי, רב מגזרי, עם כל משרדי הממשלה האחרים, משרד הכלכלה ועם משרד הביטחון ועם משרד הבריאות ועם המל"ל ועם המשרד להגנת הסביבה, לייצר את אותו סל מזון, שיגדירו אותו עכשיו וייתנו את המענה, מכיוון שזה הבסיס, מהו סל המזון שישראל צריכה".
"אנחנו כרגע בתוך לחימה וסל המזון לא ממש ברור, אבל יש עוד הרבה דברים אחרים שלא ברורים. המטרה של התכנית הזו, ואם אתה שואל את היעד המרכזי שלנו, בנקודה הזאת זה לשדרג את הלולים, מתוך תמיכות ישירות בהשקעות הון ולתת אספקה רציפה תוך עמידה כמובן בשירותים הווטרינריים. אנחנו עושים את הכל במקביל לדרגים המקצועיים שמלווים אותנו, שנותנים לנו את המענה, אבל אנחנו מסתכלים קדימה. אבל אנחנו לא מסתכלים קדימה רק לסוף השנה הזאת, אנחנו מסתכלים קדימה לעשרים, עשרים וחמש שנים קדימה".
"אנחנו רואים שהגיל הממוצע של החקלאים הוא שישים וחמש, אנחנו רואים שאנחנו צריכים להצעיר את גיל החקלאים וכדי לעשות זאת אנחנו צריכים להשתדרג
. אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולראות איפה אנחנו רואים את עצמנו בעשורים הקרובים".
לסיום, לקראת ראש השנה, שכולנו תקווה יבוא עלינו לטובה, מסר לחקלאים בענף הלול.
"למדתי להכיר את החקלאים, והחקלאים שלנו הם הנכס הכי גדול של מדינת ישראל והמשימה שלנו היא באמת לשמור עליהם ולחזק את החוסן שלהם. הם שומרים על הקרקעות שלנו, הם עובדים תחת אש, הם מפונים מהבתים שלהם, הם הראשונים להתייצב בחזרה בגבולות ולתפיסתי האישית, לא כולם אגב חושבים כמוני, הם מניעים את הכלכלה.
אנחנו רוצים לראות כאן יותר חקלאים חדשים, אנחנו רוצים לראות כאן חקלאים צעירים, אנחנו רוצים לראות אותם בטוחים ומשגשגים כלכלית. אנחנו רוצים לראות אותם שהם עם ראש לא רק מעל המים, אלא באמת מרוויחים כלכלית, זאת המחויבות שלנו. וכדי לעשות את זה, אנחנו צריכים לדאוג לביטחון המזון של ישראל וליצור המקומי".
