יוסי רבי הלולן הוותיק בקבוץ גבע מסיים בימים אלה את פעילותו בענף הלול ויוצא לדרך חדשה בענף התיירות.
חזי כהן
בצילום: יוסי רבי (מימין), מתחיל את עסקי התיירות
את יוסי, "הלולן של העמק", מכירים רבים מאנשי תעשיית העופות (במיוחד באזור הצפון). מאז ימי הילדות בקבוץ עין חרוד מאוחד, שם התחיל את "הרומן" בעבודת הלול, ועד היום בו עזב את ניהול הלול בקבוץ גבע.
יוסי, כמו רבים האנשים בגילו (64), הוא הדור השני של ילדים שנולדו בקיבוץ להורים שעלו לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. האבא של יוסי, משה רבי (רביס במקור) חי וגדל בעיר פאטרס אשר בצפון יוון. בשנת 1943 עם התקדמות הצבא הגרמני לצפון יוון, מתגייס משה רביס, לארגון הפרטיזנים המקומי. לוחמי הפרטיזנים, לחמו והשתתפו באירועים כנגד הצבא הגרמני, באזור הפולפינז שבצפון יוון.
בסיום המלחמה, חוזר לעיירה פאטרס בה גדל. אז נודע לו שכול משפחתו (8 אחים) הושמדה. (רכבות המוות מיוון לאושוויץ). עם כול הצער והכאב, הוא מחליט להישאר ביוון ולהתחיל את חייו האזרחיים מחדש. אבל, החיים הקשים ממשיכים לרדוף אותו. במלחמת האזרחים ביוון שמתחוללת אחרי המלחמה, מוצאים היוונים את היהודים כמשתפי פעולה עם הכוחות הקומוניסטים, משה רבי הפרטיזן, נשלח לכלא למעצר. החיים בכלא היו קשים, משה עם אסיר נוסף מחליטים לברוח. משתלטים על סוהר מקומי, לובשים את בגדיו, לוקחים את המפתחות ויוצאים דרך השער הראשי לחופשי. בהיותם מבוקשים ע"י המשטרה המקומית, הם בורחים ליד אתונה בחוף "סוניון" היכן שמתרכזים שארית הפליטה של יהדות יוון, בדרכם לישראל. משה רבי, מגיע למקום פונה ומפציר בשליח העלייה (שאריק – פעיל עליה מבית השיטה) על היותו אסיר נמלט ומבקש להצטרף לקבוצת העלייה. עובדי הסוכנות המקומית מסדרים לו תעודות חדשות, מחליפים את שם המשפחה לרבי (לא שם יווני) ומעלים אותו לאוניה "חביבה רייך", רגע לפני שהשלטונות היוונים מגיעים לנמל לחיפוש.
משה רבי, כמו הרבה צעירים עולים מתחיל את חייו החדשים בקבוץ עין חרוד (לפני הפילוג). בהיותו פרטיזן ולוחם צבאי, הוא משתלב מהר מאוד בהוויה החקלאית צבאית הישראלית. מצטרף לפלוגות העמק ונעשה פעיל בהגנה על יישובי העמק. משה רבי נישא לרחל (יוצאת יוון) נולדו להם 3 בנים. הבן הצעיר יוסי נולד בעין חרוד בשנת 1958.
תחילת הדרך בקיבוץ עין חרוד
את כול חייו הצעירים עשה יוסי בקבוץ עין חרוד. הילדות בגני הילדים, הלינה המשותפת, חדר האוכל המשותף, הפכו את בן הפרטיזן מצפון יוון לקיבוצניק הישראלי החדש. החיים בקיבוץ היו בשבילי "גן עדן" אומר יוסי. המרחבים הגדולים, החיים בטבע, הקשר לאדמה ולחברת הילדים/נערים, מאפשרים לגדול ולהתפתח בצורה מיטבית. היו גם קשיים. בעיקר קשים משפחתיים. האח הגדול אריה, נהרג בפעילות צבאית. האבל המשפחתי (יוסי בגיל 9) הביא לפירוד בין ההורים. האבא משה הקים משפחה חדשה. האירועים המשפחתיים, חיזקו את הבנתו של יוסי בחיי השיתוף הקיבוצי.
התחלת הרומן בענף הלול התחילה בחופשה לאחר סיום כתה ט'. בקשו נערים צעירים לעבוד בלול (בניהול יונה זהבי ז"ל). יוסי, אמר כן. זאת הייתה התחלה יפה של רומן "אהבה" בין יוסי לעבודות הלול, ובין יוסי ליונה זהבי ז"ל. במשך כול שנות הנעורים, עד הצבא וגם אחרי הצבא, היה יונה זהבי מנטור החיים שלי, אומר יוסי. הוא היה "המגדלור" שהחזיר אותי לחיים "הטובים" השל הקיבוץ, לאחר התקלות המשפחתיות. במקביל לעבודה, הייתה גם החברה הקיבוצית. יונה "דחף" אותי להדרכה בחברת הנוער. הלימודים? היו פחות חשובים, חיי החברה והעבודה בלול היו העיקר, הם שעיצבו את אישיותי עד הצבא, אמור יוסי.
בסוף שנות ה-70, חוזר יוסי לקיבוץ אחרי השרות הצבאי. חוזר ללול, לידיים העוטפות של "הגורו" שלו יונה. במקביל לעבודת הלול, לוקח/מקבל אחריות כרכז הנוער בעין חרוד. פעילות חברתית ביחד עם עבודה בצוות הלול של יונה זהבי. אלה היו השנים היפות של רווק צעיר בקיבוץ, אומר יוסי. נכנסתי לעומק בעבודת הלול. יונה, שכבר היה מדריך אזורי של המשחטה לקח אותי לסיורים במשקים אחרים, הפגיש אותי עם בעלי תפקידים במערכת המשחטה והמדגרה.
בערבים, אחרי העבודה היו לנו חיי חברה עשירים ומעניינים. הרבה קומזיצים של עופות אחרי המשלוחים. בסוף, גם הרווקים ההוללים נתפסים, מוסיף ואומר יוסי. הכרות קצרה, עם בת משק גבע השכן, הביאה לחתונה והמעבר לחיים משותפים בקיבוץ גבע. יוסי, ניפרד (זמנית) מענף הלול ועובר לעבוד במפעל "השקדייה" של קבוץ גבע. עזיבת עין חרוד והמעבר לקיבוץ האחר, לא הייתה נוחה ליוסי. המשפחה הייתה בגבע, הלב היה בעין חרוד. יוסי מקפיד לשמור על קשר עם צוות הלול בעין חרוד ועם יונה זהבי בעיקר. בכול הזדמנות שאפשר "קופץ לקפה קטן" ללול בעין חרוד. בחגים, היה שולח לצוות הלול וליונה חבילות שי של מפעל "השקדייה". צריך לשמור על קשר הוא אומר.
החזרה לענף הלול
לאחר חמש שנים בעבודה במפעל השקדייה, הגיע הזמן לחזור לענף הלול. יוסי מתבקש ע"י הנהלת הקיבוץ לעבוד בלול, (אחרי שהלולן שעבד, יצא לגמלאות). יוסי מבקש לחשוב, לפני שמקבל החלטה. טלפון קצר למנטור שלו בעין חרוד, האם לקבל את התפקיד? מבהיר לו שכן. יונה זהבי החבר ואיש הלול האזורי אומר לו: כן, קח את העבודה, עוד 10 דקות אני אצלך, אל תדאג יהיה בסדר. ב- 1993 חוזר יוסי לענף הלול, כמרכז הלול בגבע.
הלול בקיבוץ גבע, היה בגודל סביר כ- 700 טון בשר פטם. 4 מבני לול. 2 מבנים מבוקרים מדגם "ארלו" משנות השבעים 750 מ"ר כל אחד, ושתי סככות גידול פתוחות משנות השישים, 1000 מ"ר כל אחת. יוסי נכנס במרץ לתפקיד החדש. בשנים הראשונות, היה צורך בהרבה עבודת תחזוקה ושיפורים במבנים הישנים, אומר יוסי. תנאי הגידול בלולים היו קשים (קר בחורף, חם בקיץ). שפרנו את הבידוד, הוספנו ווילונות מבודדים. הכנסנו ציוד בקרה שעזר בהפעלה אוטומטית של המבנים, מוסיף יוסי. התוצאות, לא אחרו לבוא.
בסוף שנות התשעים, לול גבע היה בין הלולים הטובים של התארגנות הלול "עוף העמק" (משחטת עוף העמק ברמת ישי נסגרה ב2007). העבודה במשק החקלאי כרכז הלול, מלאה את יוסי בספוק רב. הרצון לדעת עוד, להתקדם ולפתח את הלול ייצר מוטיבציה ואהבה לענף הלול. במשך השנים הצטרף לוועדת המגדלים האזורית של התארגנות הלול "עוף העמק". הפעילות בוועדת המגדלים והרצון להתקדם, חשפה את יוסי לעולם הרחב של תעשיית העופות. קשר טוב עם מדריכי משרד החקלאות, עם הרופאים הווטרינריים, השתתפות בימי עיון אזוריים וארציים. הלול של גבע בראשותו של יוסי, הפך להיות "לול ניסיונות" לבדיקת דברים חדשים בענף הלול.
בשנות האלפיים הראשונות, התחילה התעוררות בענף הלול. קיבוצים ומושבים רבים הגדילו את היצור. מבנים חדשים וטכנולוגיות חדשות נכנסו לענף. בניית לולים חדשים בקבוצים אחרים בעמק, דרבנה את יוסי לרצות להגדיל את הלול ולבנות לולים חדשים גם בגבע. בפועל, לא הייתה אהדה גדולה בקיבוץ גבע, לענף הלול. הקיבוץ מצא מקומות אחרים להשקעה.
יוסי אומר לנו: "הסירוב להגדלת הלול בקיבוץ גבע היה גורף במשך כול השנים". עם מבני הלול הישנים וטכנולוגיות הגידול הישנות, יוסי וצוות הלול נאלצו להתמודד ולייעל את תהליך הייצור. שינויים ארגוניים כלכליים אזוריים בענף הלול (משחטת "עוף העמק" נסגרת, התארגנות לול חדשות קמות, שינויים כלכליים בענף), מביאים את לול גבע לחפש "בית" ארגוני כלכלי חדש. יוסי, יחד עם לול גבע הקימו שותפות חדשה לגידול עופות, עם מדגרות משמר העמק, ומכון התערובת מילובר. (קבוץ גבע לא רצה לקחת סיכונים). המיזם החדש, הביא "שקט תעשייתי" ללול. התקבל כסף להשקעות קטנות במבנים ולשיפור תהליך היצור. השותפות החדשה גרמה לחיוך רחב בפניו של יוסי. "זאת הייתה תקופה יפה בעבודתי בלול" אומר יוסי.
מציאות קשה בענף הלול
המציאות בענף הלול הייתה קשה. משחטות רבות נסגרות או עוברות לבעלות אחרת (זוגלובק), הלול בגבע נתקל בבעיות שיווק ושחיטה. מחפשים "אכסניה" חדשה לשיווק. התארגנות הלול "עוף טוב" – נמצאה כפתרון הטוב ביותר. ב- 8 שנים האחרונות משתייך הלול של קיבוץ גבע להתארגנות הלול (אינטגרציה) "עוף טוב". יוסי הופך להיות "עובד שכיר" של ההתארגנות. יוסי, ממשיך לנהל את הלול "הקטן" של גבע. ממשיך לחלום על הגדלה ובניית מבנים חדשים. מאתר שטחי בנייה מתאימים, מנסה לעניין משקעים ותומכים לרעיון (עוף טוב ?). אבל ניתקל בקשיים מבית ומחוץ. יוסי אומר: "כנראה שנגזר על הלול בגבע להימחק לאט לאט".
בשנים האחרונות, רעייתו של יוסי, טלילה, מקימה מיזם תיירותי חדש בארגון טיולים. קיבוץ גבע שלא עובר תהליכי הפרטה מאפשר לפתח יזמויות פרטיות. המיזם מתפתח וגדל, תופס מקום אצל "מטיילי העמק". יוסי, במקביל לעבודת הלול, עוזר לאישה ולמיזם "בקטנה", הוא אומר. הרגשתי שעבודת הלול מתחילה לשחוק. מעט האתגרים שעוד היו בעבודה, גם הם נעלמו. הרוטינה השתלטה. חיפשתי אתגרים חדשים, אומר יוסי. מיזם התיירות המשפחתי שהתפתח, מהווה אתגר חדש. יוסי מחליט לעשות את המהפך בחיים. לסיים את פרק העבודה החקלאית ולפתוח פרק חדש בענף התיירות. המהלך, לא קל לי אומר יוסי. ענף הלול עוד זורם בגוף. אבל בראש, המחשבות רצות לאתגר התיירותי.
זו דרכו של העולם. דלתות נסגרות ונפתחות מחדש. כאשר דלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת במקומה.
אנחנו, מאחלים לך יוסי, המשך הנאה בכל מעשה יידך.
