סוגיית "הבן הממשיך" של הנחלה מהווה מחלוקת המתמשכת עשרות שנים בבתי המשפט ונראה כי הסתירה בין פסקי דין שונים טרם מצאה את פתרונה החד משמעי. להגדלת המבוכה מצטרפים בהדרגה פסקי דין שונים בקשר להורשת מכסות ביצים וחלב. בתי המשפט קבעו כי אין בהכרח הקבלה בין מי יקבע בפסק דין כי הוא "הבן הממשיך" היורש את המשק, לבין מי שירש את מכסות הביצים והחלב, זאת על אף שנהלי ועדת המכסות מחייבים כי המכסה תיוותר בידי מי שמחזיק במשק החקלאי
גד שטילמן, עו"ד
צילום המחשה: Image by svklimkin from Pixabay
במקרה אחד ההורים כתבו בצוואתם שבן מסויים אחד הינו יורש יחיד של הנחלה ויתר ילדיהם יקבלו את יתרת העיזבון בחלקים שווים. בית המשפט נדרש לשאלה: האם יורש הנחלה, יורש גם את מכסות הביצים, מכסות החלב, הפרות, והציוד החקלאי?
בית המשפט קבע בפסק דין שיורש הנחלה ירש את הנחלה בלבד ולא ירש את מכסות הביצים. מכסות החלב, הפרות והציוד החקלאי יוענקו לאחיו בחלקים שווים. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמכסות החלב, הביצים, הפרות אינם חלק אינטגרלי מהנחלה אלא נכללים ביתרת העיזבון, שהרי על אלו לא חלים כללי רשות מקרקעי ישראל המגבילים את העברת הנחלה ליורש אחד בלבד, ומאחר והמכסות והפרות הינן יחידות עצמאיות הניתנות להפרדה מהמשק ומהוות זכות כלכלית בעלת מעמד עצמאי, יכולים ההורים להורות בצוואתם למי יוענקו. ובהיעדר הוראה מפורשת בצוואה, או בהיעדר צוואה, המכסות הן חלק מהעיזבון ויחולקו לכלל היורשים.
על הלכה זו חזר בית המשפט לענייני משפחה במקרה של הורשה לאחר גרושים; עובדות המקרה היו כדלקמן: גרושה שהחזיקה במחצית הזכויות בנחלה הלכה לעולמה "בטרם עת" והורישה בצוואה את הנחלה וכל יתר עיזבונה לשלושת ילדיה בחלקים שווים. הילדים החליטו בהסכמה מי יקבל את הנחלה ומה סכום הפיצוי שישלם. אולם בהסכם הגירושין סוכם כי הבעל, שעזב את הנחלה בעת הגרושים, יוכל לחזור לגור בנחלה עם פטירת גרושתו. הגרוש טען בבית המשפט כי מעולם לא ויתר על זכויותיו בנחלה וכי הנחלה על כל הקיים בה שייך לו. מנגד טענו ילדי המנוחה כי על פי נוסח הסכם הגרושים, לאביהם זכות מגורים בלבד בנחלה ואילו כל יתר הזכויות לרבות המכסות והפרות יוענק להם מכח הצוואה.
בית המשפט קיבל את כל טענות הילדים וקבע כי על אף שברישומי רמ"י נותר הגרוש רשום כבעל מחצית הזכויות בנחלה, זכות זו הינה "פורמאלית" בלבד הואיל וכוונת הצדדים בהסכם הגרושים היתה לאפשר לאב הגרוש לחזור לגור בנחלה, זאת ותו לא! ואילו כל מכסות החלב והפרות וכל אמצעי היצור היו ונשארו של המנוחה ומכח צוואתה יעברו לילדיה בחלקים שווים.
במקרה אחר בעלי נחלה מינו בחייהם "בן ממשיך" והורישו את כל יתר רכושם לכל ילדיהם. בית המשפט לענייני משפחה פסק כי המכסה תעבור עם הנחלה ל"בן הממשיך" זאת מאחר ולפי סעיף 2א. לחוק הגליל, שחל עת אותו ישוב, בעל נחלה יכול להעביר את מכסתו רק לבעל נחלה אחר ומאחר וליתר הילדים אין משק חקלאי המכסה שייכם ל"בן הממשיך". ערעור שהוגש על פסק הדין האמור התקבל; בית המשפט המחוזי קבע כי המכסה הינה בעלת מעמד כלכלי עצמאי הניתן להורשה בנפרד ומאחר ולא היתה התייחסות ספציפית בצוואת ההורים למכסה זו, הרי שיתר הילדים זכאים למכור את המכסה ולחלוק בתמורה. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין המחוזי.
סעיף 114 לחוק הירושה קובע כי יורש משק חקלאי חייב בפיצוי לאחיו ובית המשפט יקבע מה כולל המשק ומה יהיה ערך הפיצוי. יודגש כי סעיף זה אינו חל בדרך כלל במקרים בהם מונה "בן ממשיך" בחיי ההורים שאושר על ידי הסוכנות היהודית והאישור דווח לרמ"י. במקרה אחד בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המכסה הינה חלק בלתי נפרד מהנחלה אולם אין לקחת אותה בחשבון הפיצוי הניתן ליתר היורשים. גם במקרה זה בית המשפט המחוזי הפך את ההלכה בקובעו כי למכסה יש מעמד עצמאי ועל כן תשלום הפיצוי בגין הנחלה חייב לכלול גם את ערך שווי המכסה. במקרה זה נקודת המוצא של בית המשפט היתה שהמכסה תורש ליורש המשק.
במקרה נוסף קבע בית המשפט לענייני משפחה כי בן ממשיך, שמונה על ידי הוריו בחייהם, זכאי לקבל את מכסת הביצים. בית המשפט התבסס על ס' 34 לחוק המועצה לענף הלול המפנה לסעיף' 3 לנוהל מועצת הלול הקובע במפורש כי לאחר פטירת שני בני הזוג, אם מונה בן ממשיך, מכסת הביצים עוברת לבעלות הבן הממשיך. גם במקרה זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי והערעור התקבל על סמך ההלכה הקובעת כי "מכסת הביצים היא זכות עצמאית ונפרדת, אשר אינה נכרכת אחר הנחלה שבה היא משמשת אמצעי ייצור" .
חשוב לציין כי יש לאבחן בין מקרים בהם יורש המשק עובד בחקלאות ומקיים את המכסה בעצמו לבין המקרים בהם המכסה מושכרת. נראה כי כאשר יורש המשק עבד בחיי הוריו במשק והמכסה הייתה הענף החקלאי המרכזי המשמש לפרנסתו, סביר שבית המשפט יטה לקבל את הטענה שהמשק והמכסה "הולכים ביחד".
ענפי ייצור החלב והביצים בישראל הינן ענפי משק מתוכנן המוסדר בחוק. וועדות המכסות הן בעלות הסמכות הבלעדית לקבוע את מכסות היקף ייצור החלב והביצים לפי חוק. כך לדוגמה, בקשר למכסת החלב נקבע בתקנות ובחוק תכנון משק החלב כללים החלים עם פטירתו של יצרן, ולפיהן ועדת המכסות תעביר את המכסה השנתית של המנוח לממשיך במשק ובלבד שוועדת המכסות השתכנעה כי מתקיימים בו מספר תנאים, כגון; שהינו בעל מקנה, המקנה נמצא במשקו וכן שהיורש מתגורר בישוב שבו נמצא המקנה דרך קבע.
המצב החוקי הקיים גורם לסכסוכים רבים בין יורשים ולדעתנו יש לשנותו.
אחד הקשיים בהם נתקלנו לא פעם היה לגבי התנהלות מנהל החלב ומועצת הלול בתקפות הביניים: מיום פטירת המנוחים ועד הכרעה של בית המשפט. למרבה הצער אנו עדים למקרים בהם בשל מדיניות קשוחה וחסר היגיון כלכלי, המכסה מוקפאת לחלוטין לתקופות ארוכות עד להכרעת בית המשפט. לנו נראה כי ראוי ורצוי כי מועצת הלול תיישר קו עם פסיקת בית המשפט ותקבע בחוק ובתקנות את נוהל ההורשה של מכסה תוך התייחסות ספציפית למקרים בהם בעל המכסה משכיר את המכסה והיא אינה עיקר עיסוקו וכן תאפשר את המשך קיומו של משק החי עד להכרעת בית המשפט בנוהל "נאמנות" הכפופה בדיעבד לפסק דין חלוט.
לסיכום: עד שהנושא יוסדר בחקיקה נראה כי רצוי מאוד שהורים בעלי מכסה יקבעו באופן מפורש בצוואתם למי מילדיהם הם מעניקים את מכסת הביצים. מסקנה זו נכונה גם במקרים בהם מונה בן ממשיך בחייהם שאושר על ידי הסוכנות היהודית. כמו כן יש לקבוע בצוואה האם על הבן היורש את המשק לפצות את אחיו, ולקבוע כללים ברורים לחישוב הפיצוי בעניין המכסה.
