שמואל זנדני, לולן, חקלאי, יזם, חבר מושב אביגדור שבמועצת באר טוביה, סבור שלמושבים, למשקים החקלאיים המשפחתיים ולענף הלול חשיבות מכרעת בשמירת ביטחון המזון של ישראל – ולמושבים – תפקיד ראשון במעלה ביישוב הארץ
דני בלר
צילומים: דני בלר
שמואל זנדני, בן 61, הוא לולן פטם ממושב אביגדור, בנוסף לעיסוקו בחקלאות, במתן שירותי חיסון לענף הלול ובשיווק מוצרים. בחווה שלו 100,000 פטמים למדגר והוא, כמו כלל העוסקים במשקים המשפחתיים, מביט בדאגה אל המציאות שאחרי אישור חוק ההסדרים, המשנה את המציאות. "בישראל אין תמיכה מטעם המדינה בחקלאות המקומית, לא כמו במדינות אחרות. ייתכן מצב שבו ענף הפטם יצטמצם מאוד ומשקי העופות במושבים ייעלמו. אתן לך נתון עצוב: כשהגעתי להתגורר במושב אביגדור, 90 אחוזי מחברי המושב עסקו בחקלאות. כיום, פחות מ-30 אחוזים".
שמואל הוא מה שנקרא "מלח הארץ": הוא נולד במושב ינון, בן להורים שעלו מתימן. בשנת 1980 סיים את שירותו הצבאי ויצא לקורס חיסון עופות. למושב אביגדור עבר בשנת 1987, בה בנה את הלול הראשון שלו. בעבודה קשה ונכונה, הוא התפתח בתחום גידול העופות, חיסוני העופות, שיווק רפד איכותי ללולים ושיווק מוצרים.
צוות החיסון שלו מונה 14 איש, בהם נתיני תאילנד וסטודנטים. הוא רואה בעבודה החקלאית שלו הרבה מעבר לעסק לשמו: "המדינה מחסלת את החקלאות המקומית לאט לאט, אין דור ממשיך. אתה רואה את זה במושבים, בהם שטחים חקלאיים ננטשים. אנחנו מדברים פה על ביטחון המזון של ישראל. לאט לאט, מביאים עגבניות ומלפפונים מתורכיה, שום מסין, אנחנו עלולים להיקלע למצב שרק גופים מאוד חזקים ישרדו ובניגוד למה שחושבים, זה לא יתרום להורדת המחירים, אלא להיפך. מעטים יקבעו את המחיר".
"האם המושבים גמרו את תפקידם ההיסטורי? מי רצה לגור במושבים? לנו, המושבניקים, תפקיד בבניית הארץ, ביישוב גבולותיה. מושבניקים קיבלו מכסה לגידול עופות והלכו ליישב את קו העימות. אסור לשכוח את זה"
ישראל צריכה לספק את המזון של עצמה
אלא שלמרות המצב, שמואל ממשיך לעבוד במלוא הקצב – יוזם, עושה, מנהל. הוא משווק את הפטמים שלו למשואות יצחק של תדמיר ובמקביל, מספק שירותי חיסון עופות ללולנים. "אני אומר: חשוב שישראל תספק את צרכי המזון של עצמה, עם ייבוא נקודתי של מה שחסר או אין. אסור לחסל את המשקים המשפחתיים, שמספקים תעסוקה במיוחד באיזורי הפריפריה. צריך לשמר את המשקים המשפחתיים, כחלק מספקי המזון של ישראל. מה ייקרה מחר, אם תהיה מלחמה או יהיה חרם על ישראל?".
"יש נקודה נוספת, אני שואל: האם המושבים גמרו את תפקידם ההיסטורי? מי רצה לגור במושבים? לנו, המושבניקים, תפקיד בבניית הארץ, ביישוב גבולותיה. מושבניקים קיבלו מכסה לגידול עופות והלכו ליישב את קו העימות. אסור לשכוח את זה".
מביתו במושב נוסעים ללול שלו: לול מסודר, מרווח, עם ממשק נכון. למרות שהלול מאוכלס בעופות, במקום אין כל ריח: "יש פה ממשק אוורור נכון. לפטמים נוח, הלול מרווח. אני עובד יחד עם מדריכי שה"מ, הידע המקצועי שלהם מסייע לי בעבודה, זאת בנוסף לניסיון שצברתי לאורך השנים. דבר נוסף שבזכותו אין ריח, הוא הרפד, אותו אני גם משווק".
שמואל מתכוון לסקיוריפד – רפד ללולים. מדובר ברפד שחומרי הגלם שלו על טהרת עץ טבעי ונקי, ללא חומרי שימור, דבקים ורעלים שיש בנסורת לולים המיוצרת ממגוון מקורות של עץ תעשייתי. הייצור מתחיל בבחירת העץ ישירות מהיער או המטע. כדי שהעץ יהפוך להיות סקיוריפד, הוא עובר שלבי ניקוי קפדניים, ריסוק גס וריסוק עדין, תהליך לריכוך סיבי העץ באמצעות דחיסה בחום גבוה וקיטור. כל זה כדי לייצר לאפרוחים שלך רפד רך עם כיסוי ובידוד רצפה טוב, במיוחד לימים הראשונים של המדגר.
לדברי היצרנים, לשמירה על טווח לחות תקין בלול יש אפקט קריטי על מניעת מחלות בלול. השקענו מאמץ בפיתוח טכנולוגית ייצור המעניקה לרפד שלך שטח פנים גבוה פי כמה מכל נסורת אחרת. שטח פנים גדול מבטיח כושר ספיחה ונידוף נוזלים גבוה, רפד יותר יבש וכמובן פחות מחלות.
"כפי שאתה רואה, הלול המרווח מאפשר לפטמים לנוע בחופשיות, לאכול ולשתות. הסביבה שלהם נקיה, הבצועים של הלול נהדרים", מספר שמואל. באותו אופן שהוא עובד בלול, כך גם נוהג שמואל בשאר העיסוקים שלו: ביסודיות, במקצוענות, באהבה גדולה לחקלאות הישראלית.
על מושב אביגדור
אביגדור הוא מושב ישראלי במועצה האזורית באר טוביה המשתייך לתנועת המושבים, וממוקם כ-2 ק"מ מדרום לקריית מלאכי ו-11 ק"מ מצפון לקריית גת. שטח המושב הוא כ-3,750 דונם.
אביגדור הוקם בשנת 1950 על חלק מאדמות הכפר הערבי הנטוש קסטינה, על ידי חיילים משוחררים מחיל התובלה של הצבא הבריטי, ובתחילה נקרא "כפר יעל", ראשי תיבות של יחידות עבריות לתובלה, היחידה אליה השתייכו גרעין מקימי המושב.
ב-6 במאי 1951 שונה שם המושב, והוא נקרא על שם הפעיל הציוני סר אוסמונד דה-אביגדור גולדסמית (אנגלי, נשיא יק"א בין השנים 1934–1939) אשר תרם למושב את בית העם, ואשר בנו הנרי היה מפקד היחידה. פרנסת המושב על משקים חקלאיים (רפת, לולי הודים ותרנגולות וכן גידולי שדה ומכוורות דבורים) וכן מקצועות חופשיים מכל קצוות הקשת התעסוקתית.
בשנים האחרונות הוקמה הרחבה קהילתית במושב, מרבית תושביה הם בני המושב שבחרו להישאר בו ולגדל שם את משפחתם.
(מקור: ויקיפדיה)
